מבוא: מהי אורטיקריה?
אורטיקריה (Urticaria), המוכרת גם כ"סרפדת" או "חמִישֶׁת" בעגה העברית, היא מצב עור נפוץ המתאפיין בהופעת נגעים אדמדמים או ורדרדים שבמרכזם ייתכן צבע בהיר יותר, מלווים לרוב בגרד עז. נגעים אלה דמויי "עקיצות יתוש" או "כוויות סרפד" עשויים להופיע במהירות ולנדוד ממקום למקום בגוף. הם יכולים להעלם תוך שעות ספורות, אך לעיתים מופיעים בגלים חוזרים למשך ימים, שבועות ואפילו חודשים.
אורטיקריה שכיחה למדי באוכלוסייה. מרבית האנשים חווים לפחות פעם אחת בחייהם התקף אקוטי (קצר מועד) של אורטיקריה, כתוצאה מאלרגיה או מטריגר אחר. קיימת גם אורטיקריה כרונית, הנמשכת מעל שישה שבועות, ולעיתים גם חודשים או שנים. הגרד וההופעה הפתאומית עשויים לפגוע מאוד באיכות החיים, לגרום לחוסר נוחות ולהפריע לשגרה היומיומית.
סוגי אורטיקריה
- אורטיקריה אקוטית
- נמשכת עד שישה שבועות. נגרמת לרוב עקב תגובה אלרגית למזון, תרופות, עקיצות חרקים, זיהום ויראלי או גורמים סביבתיים אחרים. פעמים רבות היא חולפת מעצמה כאשר נמנעים מהגורם המעורר, או לאחר טיפול פשוט.
- אורטיקריה כרונית (Chronic Urticaria)
- מתאפיינת בהופעת נגעים חוזרים ונמשכת מעל שישה שבועות ברצף. במקרים רבים, לא מוצאים סיבה אלרגית ברורה, ולכן מכנים אותה לעיתים "אורטיקריה אידיופתית" (IUC – Idiopathic Urticaria). מצב זה פוגע באיכות החיים, מאחר והנגעים והגרד עלולים להופיע ולהיעלם לסירוגין לאורך חודשים ואף שנים.
- אורטיקריה פיזיקלית
- מופיעה כתגובה לגורמי גירוי פיזיקליים: לחץ על העור, קור, חום, שמש, מים, ויברציה או מאמץ גופני. נגעים בעור עשויים להופיע בעקבות גירוי ממוקד, כמו הידוק חגורה על המותניים או שפשוף מכני.
- אנגיואדמה
- לעיתים, אורטיקריה מלווה בתופעת אנגיואדמה, הבאה לידי ביטוי בנפיחות תת-עורית עמוקה בשפתיים, עפעפיים, כפות הידיים והרגליים ואף באיברי המין. מצב כזה מצריך תשומת לב מיוחדת, שכן במקרים נדירים הוא עלול להצביע על תגובה אנפילקטית חמורה.
סיבות וגורמים נפוצים
- תגובות אלרגיות
- מזונות: ביצים, בוטנים, אגוזים, פירות ים, מוצרי חלב וחיטה נמנים עם הגורמים האלרגניים הנפוצים הגורמים לאורטיקריה אקוטית.
- תרופות: אנטיביוטיקה מסוימת (כמו פניצילין), נוגדי דלקת לא סטרואידיים (NSAIDs), משככי כאבים, ואפילו תוספי תזונה, עלולים לעורר תגובה אלרגית המתבטאת בפריחה וגרד.
- זיהומים
- זיהומים ויראליים, חיידקיים או פרזיטיים עשויים להוביל לאורטיקריה, בין אם בשל התגובה החיסונית של הגוף ובין אם בשל השפעה ישירה על תהליכים דלקתיים. לעיתים, ילדים מפתחים אורטיקריה אקוטית בעקבות מחלות חום ויראליות.
- מחלות אוטואימוניות
- אורטיקריה כרונית יכולה להיגרם גם כתוצאה מפעילות יתר של המערכת החיסונית נגד רקמות הגוף עצמו. לדוגמה, קיימים מקרים שבהם נמצאו נוגדנים עצמיים כנגד קולטן להיסטמין בתאי פיטום (Mast cells).
- טריגרים פיזיקליים
- לחץ מתמשך על העור (Dermatographic Urticaria), חשיפה לקור (Cold Urticaria), חיכוך, קרינת שמש (Solar Urticaria) ועוד.
- מתח נפשי (סטרס)
- מתח ולחץ רגשי אינם הגורם העיקרי בדרך כלל, אולם הם עשויים להחמיר אורטיקריה קיימת או לעורר התקפים אצל מי שכבר רגיש לכך.
תסמינים קליניים
- נגעים (Wheals)
- כתמים אדומים או ורודים, מעט בולטים מעל פני העור, בדרך כלל בעלי גבול חד. ייתכן שהמרכז בהיר יותר. הגודל משתנה – ממילימטרים בודדים ועד מספר סנטימטרים.
- גרד עז
- לרוב מלווה הנגעים; הגרד עלול להחמיר בלילה או בעקבות חימום העור (למשל, במקלחת חמה).
- הופעה והיעלמות מהירה
- נגעים בודדים עשויים להופיע במקום מסוים למשך שעות אחדות, ואז להיעלם ולהופיע באזורים אחרים. תופעה זו מקשה לעיתים על איתור הסיבה.
- נפיחות תת-עורית (אנגיואדמה)
- במקרים מסוימים מופיעה נפיחות מרשימה יותר ברקמות עמוקות, בעיקר סביב העיניים, השפתיים, בידיים וברגליים.
- פגיעה באיכות החיים
- גרד מתמשך מפריע לשינה, לעבודה ולתפקוד הכללי, במיוחד במקרים כרוניים.
אבחון אורטיקריה
- בדיקה קלינית והיסטוריית המטופל
- הרופא בודק את מאפייני הפריחה, משך זמן הקיום שלה, תדירות ההתקפים, ותנאים הקשורים להופעתם (מזון מסוים, חשיפה לקור, נטילת תרופות ועוד).
- תשומת לב לתסמינים מערכתיים נוספים כגון קוצר נשימה, נפיחות חמורה או ירידה בלחץ דם (העשויים להצביע על תגובה אנפילקטית).
- בדיקות מעבדה
- במקרים של אורטיקריה כרונית, ייתכן שייבדקו ספירת דם, תפקודי כבד, תריס, נוגדנים עצמיים ואינדיקטורים נוספים, כדי לשלול מחלות רקע.
- מבחני גירוי (Provocation Tests)
- עבור אורטיקריה פיזיקלית, לעיתים מבצעים בדיקה על עור המטופל: חשיפה לקור, חום, לחץ או אור, במטרה לשחזר את התגובה ולזהות את הגורם המדויק.
- תבחיני אלרגיה
- במקרים שבהם חושדים באלרגן ספציפי, מבצעים בדיקות עור (תבחין תטרא) או בדיקות דם לזיהוי נוגדנים (IgE).
טיפולים קונבנציונליים
- אנטי-היסטמינים (H1 Blockers)
- הקו הראשוני לטיפול באורטיקריה הוא שימוש בתרופות אנטי-היסטמיניות מדור שני (למשל, צטיריזין, לוראטאדין, פקסופנדין), הפועלות להפחתת הגרד והנגעים בעור.
- במידת הצורך, משלבים גם אנטי-היסטמינים מדור ראשון (כדוגמת כלורפניראמין), אם כי אלו עלולים לגרום לעייפות.
- תרופות אנטי-דלקתיות נוספות
- במקרים חמורים, כאשר האנטי-היסטמינים אינם מספיקים, עשויים להשתמש בסטרואידים סיסטמיים (כמו פרדניזון) לפרק זמן קצר. ברם, אין רצון להאריך בשימוש בהם בשל תופעות הלוואי המשמעותיות.
- אומליזומאב (Omalizumab)
- תרופה ביולוגית המשמשת בעיקר לאורטיקריה כרונית עמידה לטיפול. היא פועלת נגד הנוגדן IgE וכך מפחיתה את תגובת היתר של תאי פיטום בעור.
- תרופות אימונוסופרסיביות
- במקרים נדירים, משתמשים בתרופות שמדכאות את המערכת החיסונית, כגון ציקלוספורין, כאשר יש חשד לרקע אוטואימוני חמור או כאשר שאר הטיפולים אינם עוזרים.
- טיפול תמיכתי
- לעיתים רופא העור ממליץ גם על קרמים או תחליבים להרגעה זמנית של הגרד, וכן אמבטיות קרות להקלה. הפחתת סטרס יכולה לסייע למנוע החמרה.
טיפולים טבעיים ומשלימים
- תזונה ואיתור רגישויות
- ישנם מטופלים המזהים מזון מסוים כמחמיר את האורטיקריה. תהליך של אלימינציה (Elimination Diet) עשוי לעזור לגילוי מזונות גורמי רגישות (כמו תוספי מזון, חומרים משמרים, צבעי מאכל).
- תזונה אנטי-דלקתית (עשירה בירקות, פירות, דגנים מלאים וחלבונים איכותיים) עשויה לתרום לבריאות העור ולצמצום תגובות דלקתיות בגוף.
- צמחי מרפא ותוספי תזונה
- ישנם צמחים ותוספים המיוחסים להם סגולות אנטי-דלקתיות או מרגיעות, למשל כורכומין (קיים בשורש הכורכום), קמומיל, תה ירוק או אכינצאה. מחקרים נרחבים בתחום זה עדיין מצומצמים, אך מטופלים מסוימים מדווחים על שיפור מסוים.
- לעיתים מומלץ שימוש באומגה-3, ויטמין D או אבץ, במידה ויש חוסר תזונתי.
- פרוביוטיקה
- מאחר ופעילות המערכת החיסונית קשורה גם לבריאות המעי, ישנם רופאים ונטורופתים הממליצים על נטילת פרוביוטיקה לאיזון חיידקי המעי ולשיפור תפקוד חיסוני כללי.
- טכניקות הפחתת לחץ
- יוגה, מדיטציה, נשימות עמוקות, דמיון מודרך וטיפולים רגשיים עשויים לעזור להפחית החמרות על רקע סטרס. התמודדות יעילה עם לחץ נפשי יכולה לצמצם את התדירות או העוצמה של התפרצויות.
- טיפולי רפואה משלימה
- חלק מהמטופלים פונים לדיקור סיני (אקופונקטורה), רפלקסולוגיה או שיאצו, בטענה כי טיפולים אלו יכולים לאזן את המערכת החיסונית ולמתן את התגובות הדלקתיות. הממצאים המדעיים עדיין אינם חד-משמעיים, אך חוויית חלק מהמטופלים חיובית.
הקשר האפשרי בין אורטיקריה לפיברומיאלגיה
פיברומיאלגיה היא תסמונת כאב כרונית המאופיינת בכאבים מפושטים בגוף, עייפות, הפרעות שינה ומצב רוח ירוד. השאלה האם יש קשר בין אורטיקריה לפיברומיאלגיה עולה בקרב מטופלים המרגישים שמחלות כרוניות שונות עשויות להופיע יחד.
- רגישות-יתר של מערכת העצבים והחיסון
- בשתי התופעות קיים ממד של תגובת-יתר: באורטיקריה מדובר בתגובה מוגברת של תאי פיטום (Mast cells) לשחרור היסטמין, ובפיברומיאלגיה קיימת רגישות גבוהה של מערכת העצבים המרכזית לתחושת כאב.
- עם זאת, לא נמצאה ראיה מחקרית ברורה לכך שאורטיקריה מופיעה בשכיחות גבוהה יותר בקרב חולי פיברומיאלגיה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
- השפעות מתח נפשי
- מתח נפשי משפיע לרעה הן על אורטיקריה (עלול לעורר התקפי גרד ופריחה) והן על פיברומיאלגיה (עלול להחריף כאב ועייפות). ייתכן שיש "אפקט חוצה" – מי שסובל מפיברומיאלגיה, והוא במתח גבוה, עשוי להיות פגיע יותר למחלות עור או אלרגיות, כולל אורטיקריה.
- תחלואה כפולה
- קיימים דיווחים על מטופלים הסובלים משתי ההפרעות במקביל. עם זאת, אין סיבה רפואית ישירה או "קשר סיבתי" מוכח, מלבד העובדה ששניהם עלולים להתבטא בחומרה מוגברת אצל אנשים בעלי רגישות פיזית ומנטלית גבוהה.
- ניטור ומעקב רפואי
- אם אדם מאובחן עם פיברומיאלגיה וסובל גם מפריחות חוזרות וגרד, חשוב לפנות לאבחון רופא עור כדי לשלול אפשרות של אורטיקריה כרונית או גורם אחר לפריחות.
- לצד זאת, מטופלים באורטיקריה כרונית שאצלם מופיעים כאבים מפושטים, עייפות ותסמינים נוספים, עשויים להידרש להערכה ראומטולוגית או כללית, כדי לבדוק אם קיימים מצבים נוספים דוגמת פיברומיאלגיה.
למעשה, אין עדות לכך שאורטיקריה מחוללת פיברומיאלגיה או להפך. סביר יותר ששתי התופעות עלולות להופיע באופן עצמאי, ואצל אנשים מסוימים הן עשויות להתקיים במקביל.
מניעה והמלצות כלליות
- איתור טריגרים והימנעות מהם
- מי שסובל מאורטיקריה חוזרת מומלץ לנהל "יומן תסמינים" ולרשום מזונות חדשים שנאכלו, תרופות שנלקחו, חשיפות לסביבות חדשות, רמות מתח ועוד. כך מתאפשר לזהות דפוסים וטריגרים אופייניים.
- טיפול רפואי מוקדם
- במקרה של התקף אקוטי חמור או חשד לאנפילקסיס (קוצר נשימה, נפיחות משמעותית בגרון, סחרחורת), יש לפנות מיד לחדר מיון. כתגובה קלה עד בינונית, ניתן ליטול אנטי-היסטמינים בהתאם להנחיות הרופא.
- אורח חיים מאוזן
- הרגלי שינה טובים, תזונה בריאה, ופעילות גופנית מתונה תומכים בוויסות המערכת החיסונית ומפחיתים מתח נפשי – כולם גורמים חיוביים בהתמודדות עם אורטיקריה.
- מוכנות למצבי חירום
- אם אובחנתם בעבר עם תגובה אלרגית קשה, רצוי לשקול נשיאת מזרק אפינפרין (EpiPen) לפי המלצת הרופא, במיוחד אם קיים סיכון להתקף אנפילקטי.
- טיפול בשורש הבעיה
- כאשר אורטיקריה היא משנית למחלה אחרת (זיהום כרוני, פעילות יתר של בלוטת התריס או מחלה אוטואימונית), יש לטפל בבעיה הבסיסית כדי להפחית את שיעור ההתקפים.
סיכום
אורטיקריה (סרפדת) היא תופעת עור שכיחה, המתאפיינת בנגעים מגרדים ואדומים המופיעים על העור, על פי רוב בגודל ובצורה משתנים, ונוטים להופיע ולהיעלם בגלים. הגורמים העיקריים כוללים תגובות אלרגיות למזונות או תרופות, חשיפה לזיהומים, טריגרים פיזיקליים (כמו קור או לחץ), ולעיתים תהליכים אוטואימוניים. הטיפול הקונבנציונלי מתמקד באנטי-היסטמינים, סטרואידים לפרקי זמן קצרים או תרופות ביולוגיות במקרים עמידים. לצד זאת, קיימים טיפולים משלימים כמו שינוי תזונתי, צמחי מרפא, פרוביוטיקה והפחתת סטרס.
אשר לקשר לפיברומיאלגיה: שתי התופעות, אורטיקריה ופיברומיאלגיה, מתאפיינות ביכולת של מתח נפשי להחריף אותן, אך לא נמצא קשר סיבתי ישיר. במקרים שבהם אדם סובל משתי ההפרעות, רצוי לגשת לטיפול רב-תחומי שמשלב בין רפואה קונבנציונלית, התאמות תזונתיות וניהול מתחים, כדי להגיע לאיזון מיטבי. כאשר מאתרים ומטפלים ביעילות בטריגרים של אורטיקריה, ואף נותנים מענה כולל למצב הבריאותי של המטופל, איכות החיים משתפרת באופן משמעותי ואפשר להשיג שליטה טובה יותר על התפרצויות הפריחה והגרד.
