זמן קריאה: 9 דקות

אודות: מה זה סרפדת?

אורטיקריה, המוכרת בשמות העממיים סרפדת או חרלת, היא אחת ממחלות העור השכיחות ביותר, הפוגעת בכ-20% מהאוכלוסייה לפחות פעם אחת במהלך חייהם. היא מהווה מצב רפואי מורכב ומתסכל, המוגדר על ידי הופעה פתאומית של נגעים עוריים אדומים, מורמים ובצקתיים, המכונים "חבורות" (Wheals), ולעיתים קרובות מלווים בגרד עז. תופעה זו היא הביטוי החיצוני של תהליך דלקתי המתרחש בשכבת הדרמיס השטחית של העור. המונחים סרפדת חרלת, אורטיקריה סרפדת ו-סרפדת אורטיקריה כולם מתייחסים לאותה התופעה הקלינית, כאשר חרלת (אורטיקריה) הוא המונח הרפואי המקובל.

בבסיס התגובה עומדים תאי פיטום (Mast Cells), תאים של מערכת החיסון הנמצאים בעור וברקמות החיבור. כאשר תאים אלו עוברים שפעול (אקטיבציה) עקב טריגר מסוים, הם משחררים מגוון רחב של מתווכים דלקתיים, שהעיקרי והמוכר שבהם הוא היסטמין. ההיסטמין גורם להרחבת כלי דם קטנים בעור, מה שמוביל לאדמומיות, ולעלייה בחדירות דפנות כלי הדם, המאפשרת לנוזל פלזמה לדלוף אל הרקמה הסובבת וליצור את הבצקת והנפיחות האופיינית. במקביל, גירוי קצות העצבים על ידי היסטמין ומתווכים אחרים הוא הגורם לתחושת הגרד הבלתי נסבלת לעיתים. חרלת עור ו-סרפדת בעור הן דרכים נפוצות לתאר את הביטוי הפיזי של המחלה. הבנת מה זה חרלת ו-סרפדת מה זה היא הצעד הראשון בהתמודדות יעילה עם המצב.

תסמינים

התסמין המובהק של אורטיקריה הוא הופעת פריחה ייחודית. חשוב להבחין בין אורטיקריה תמונות אמיתיות לבין פריחות אחרות; הנגעים באורטיקריה הם בעלי מאפיינים ברורים:

• חבורות (Wheals): נגעים אדומים או ורדרדים, מורמים מעל פני העור, עם מרכז חיוור יותר לעיתים. גודלם יכול לנוע ממילימטרים ספורים ועד לנגעים גדולים שמתחברים יחד ויוצרים משטחים נרחבים.
• חולפות: זהו מאפיין מפתח. כל נגע בודד נוטה להיעלם תוך מספר שעות, ובכל מקרה כמעט תמיד תוך פחות מ-24 שעות, מבלי להותיר סימן, צלקת או שינוי צבע קבוע בעור. במקביל, נגעים חדשים יכולים להופיע במקומות אחרים בגוף. כאשר בוחנים סרפדת פריחה בעור תמונות או סרפדת תמונות, חשוב לזכור את האופי החולף של הנגעים.
• גרד: לרוב מדובר בגרד עז, אשר עלול להפריע באופן משמעותי לשגרת החיים, לעבודה ולשינה. הגרד נוטה להחמיר בתגובה לשריטות או חיכוך.
• אנגיואדמה (Angioedema): בכ-40% מהמקרים, אורטיקריה מלווה באנגיואדמה. זוהי בצקת עמוקה יותר, המערבת את הדרמיס העמוק והרקמות התת-עוריות. היא מתבטאת בנפיחות מפושטת, לרוב באזורים עם עור רך כמו השפתיים, העפעפיים, כפות הידיים והרגליים, ולעיתים גם איברי המין. בניגוד לנגעים השטחיים, אנגיואדמה יכולה להיות מלווה בתחושת כאב או לחץ יותר מאשר גרד, והיא חולפת לאט יותר (עד 72 שעות). אורטיקריה בפנים היא תופעה שכיחה ומדאיגה במיוחד, שכן היא עלולה לכלול אנגיואדמה של השפתיים והעפעפיים.

רבים חווים החמרה של הפריחה והגרד בשעות הערב והלילה. אורטיקריה בלילה היא תלונה נפוצה, המיוחסת לירידה הטבעית ברמות הקורטיזול בגוף בשעות אלו, וכן לפחות הסחות דעת מהגרד. התקף אורטיקריה הוא מונח המתאר התפרצות חריפה ופתאומית של התסמינים.

סוגי אורטיקריה

נהוג לחלק את האורטיקריה לשני סוגים עיקריים על בסיס משך המחלה:

1. אורטיקריה חריפה: זוהי הצורה השכיחה ביותר. היא מוגדרת כהתקפים הנמשכים פחות משישה שבועות. ברוב המקרים, מדובר באירוע חד פעמי או התקפים קצרים החולפים מעצמם. אצל ילדים ומבוגרים צעירים, אורטיקריה חריפה קשורה לעיתים קרובות לזיהומים ויראליים או לחשיפה לאלרגן ספציפי (מזון, תרופה, עקיצת חרק).
2. אורטיקריה כרונית: כאשר ההתקפים נמשכים מעל שישה שבועות, עם הופעת נגעים ברוב ימות השבוע, המצב מוגדר כ-אורטיקריה כרונית או סרפדת כרונית. זוהי מחלה מורכבת ומתסכלת הרבה יותר, הפוגעת משמעותית באיכות החיים. גם חרלת כרונית היא שם נרדף למצב זה. האורטיקריה הכרונית מתחלקת לשתי תת-קטגוריות עיקריות:
   • אורטיקריה כרונית ספונטנית (CSU): זוהי הצורה הנפוצה ביותר של אורטיקריה כרונית (כשני שלישים מהמקרים). כשמה כן היא, הפריחה מופיעה באופן ספונטני, ללא כל טריגר חיצוני שניתן לזיהוי. כיום, ההבנה היא שבכ-30%-50% ממקרי ה-CSU, הרקע הוא אוטואימוני – כלומר, מערכת החיסון תוקפת את תאי הפיטום של הגוף עצמו.
   • אורטיקריה כרונית מושרית (CIndU): בקבוצה זו, הפריחה נגרמת באופן עקבי וצפוי על ידי גירוי (טריגר) פיזיקלי ספציפי. הסוגים השכיחים כוללים:
     • אורטיקריה כולינרגית: נגרמת מעלייה בטמפרטורת הגוף, למשל לאחר מאמץ גופני, מקלחת חמה, אכילת מזון חריף או אורטיקריה לחץ נפשי. הפריחה אופיינית וכוללת נגעים קטנים מאוד (1-3 מ"מ) המוקפים באזור אדום נרחב.
     • דרמוגרפיזם ("כתיבה על העור"): הופעת פסים אדומים ונפוחים בתגובה לשריטה או לחץ על העור. זהו הסוג השכיח ביותר של אורטיקריה מושרית.
     • אורטיקריה מלחץ (Delayed Pressure Urticaria): נפיחות עמוקה וכואבת המופיעה 4-8 שעות לאחר הפעלת לחץ ממושך על העור, למשל מישיבה ממושכת, חגורה הדוקה או נשיאת תיק כבד.
     • אורטיקריה מקור: נגרמת מחשיפה לקור (אוויר, מים, מזון). יכולה להיות מסוכנת במיוחד בעת שחייה במים קרים, שכן חשיפה נרחבת עלולה לגרום לתגובה מערכתית.
     • אורטיקריה סולארית: נגרמת מחשיפה לקרינת השמש (UV).
     • אורטיקריה אקווגנית: סוג נדיר ביותר הנגרם ממגע עם מים, ללא תלות בטמפרטורה שלהם.

טבלה 1: סוגים נפוצים של אורטיקריה כרונית מושרית (CIndU)

סוג האורטיקריה	טריגר (גירוי)	מאפיינים קליניים
אורטיקריה כולינרגית	עלייה בחום הגוף (מאמץ, חום, מתח)	נגעים קטנים ומרובים (1-3 מ"מ) המוקפים באדמומיות
דרמוגרפיזם	שריטה או חיכוך בעור	פסים אדומים ונפוחים לאורך קו השריטה
אורטיקריה מלחץ מאוחר	לחץ ממושך (ישיבה, חגורה, רצועות)	נפיחות עמוקה, כואבת, המופיעה 4-8 שעות לאחר הלחץ
אורטיקריה מקור	חשיפה לקור (אוויר, מים, חפצים)	נגעים ובצקת באזורי החשיפה
אורטיקריה סולארית	חשיפה לקרינת השמש (UVA, UVB, אור נראה)	פריחה המופיעה דקות לאחר החשיפה לשמש

סיבות וגורמים

מציאת הסיבה לאורטיקריה היא אתגר מרכזי, במיוחד בצורה הכרונית.

• באורטיקריה חריפה: הגורמים השכיחים ביותר הם זיהומים (בעיקר ויראליים בדרכי הנשימה העליונות, במיוחד אצל אורטיקריה ילדים ו-אורטיקריה תינוקות), תגובה אלרגית למזון (כגון בוטנים, אגוזים, חלב, ביצים, דגים), תרופות (בעיקר פניצילין ואספירין), ועקיצות חרקים. במקרים אלו, מדובר ב-סרפדת אלרגיה קלאסית.
• באורטיקריה כרונית: ברוב המקרים (CSU), הגורם המדויק אינו ידוע (אידיופתי). עם זאת, קיימות מספר תיאוריות מרכזיות:
  • אוטואימוניות: כאמור, זוהי הסיבה המובילה בחלק ניכר מהמקרים. הגוף מייצר נוגדנים עצמיים (IgG) כנגד הקולטן לאימונוגלובולין E (IgE) על פני תאי הפיטום, או כנגד מולקולת ה-IgE עצמה, וגורם לשפעול כרוני שלהם.
  • זיהומים כרוניים: זיהומים סמויים, כגון הליקובקטר פילורי בקיבה או זיהומים טפיליים במעי, הוצעו כגורמים אפשריים במקרים מסוימים.
  • מחלות רקע: סרפדת כרונית עלולה להיות קשורה למחלות אוטואימוניות אחרות, בעיקר מחלות של בלוטת התריס (כמו השימוטו).
  • טריגרים מחמירים (לא גורמים): גם ב-CSU, ישנם גורמים שאינם הסיבה למחלה אך יכולים להחמיר התקפים קיימים. אלו כוללים אורטיקריה לחץ נפשי, צריכת אלכוהול, תרופות מסוג נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs כמו איבופרופן ונורופן), וחום.

חשוב לציין את הקשר בין אורטיקריה וקורונה: תועדו מקרים רבים של אורטיקריה חריפה שהופיעה במהלך זיהום בנגיף הקורונה (COVID-19), וכן מקרים של התפרצות או החמרה של אורטיקריה כרונית לאחר ההדבקה או לאחר קבלת החיסון. המנגנון המדויק עדיין נחקר, אך ככל הנראה קשור לתגובה החיסונית העוצמתית שהנגיף והחיסון מעוררים.

אבחון, בעיות קשורות ובדיקות

אבחון אורטיקריה מתבסס בראש ובראשונה על אנמנזה (תשאול רפואי) מפורטת ובדיקה גופנית. הרופא ישאל על תדירות ההתקפים, משכם, צורת הנגעים, קיום אנגיואדמה, קשר אפשרי לטריגרים, היסטוריה רפואית, תרופות ועוד.

במהלך האבחון, חשוב לשלול מצבים רפואיים אחרים שיכולים לחקות אורטיקריה. שני מצבים חשובים בהקשר זה הם:

• אורטיקריה וסקוליטיס (Urticarial Vasculitis): זהו מצב דלקתי של כלי הדם הקטנים בעור. בניגוד לאורטיקריה רגילה, הנגעים בוסקוליטיס אורטיקריאלית נמשכים יותר מ-24 שעות, לעיתים מלווים בכאב או צריבה יותר מאשר גרד, ועלולים להותיר אחריהם סימן כהה (המטומה) לאחר היעלמם. אבחנה זו דורשת ביופסיה של העור ויכולה להיות קשורה למחלות מערכתיות.
• אורטיקריה פיגמנטוזה (Urticaria Pigmentosa): זהו אינו סוג של אורטיקריה, אלא הצורה העורית השכיחה ביותר של מחלת המסטוציטוזיס. במצב זה, קיימים ריכוזים גבוהים של תאי פיטום בעור, המתבטאים ככתמים חומים-אדמדמים קבועים. שפשוף של כתמים אלו (סימן ע"ש דרייר) יגרום לשחרור היסטמין מקומי ולהופעת אדמומיות, נפיחות וגרד, בדומה לנגע אורטיקריאלי, אך הכתם הבסיסי נותר קבוע.

קיימת שאלה נפוצה ומדאיגה לגבי הקשר בין אורטיקריה סרטן. חשוב להדגיש כי ברוב המוחלט של המקרים, אורטיקריה אינה קשורה לסרטן. עם זאת, במקרים נדירים מאוד, בעיקר אצל מבוגרים עם אורטיקריה כרונית חדשה ועמידה לטיפול, הפריחה יכולה להיות תסמונת פארא-נאופלסטית – כלומר, תגובה של מערכת החיסון לגידול סרטני נסתר. לכן, במקרים מסוימים, במסגרת הבירור, ייכללו גם בדיקות סקר לממאירויות בהתאם לגיל ולגורמי הסיכון של המטופל.

בדיקות מעבדה

באורטיקריה חריפה לרוב אין צורך בבדיקות. באורטיקריה כרונית, הבירור נועד לשלול מחלות רקע ולאתר גורמים אפשריים.

טבלה 2: בדיקות מעבדה שגרתיות בבירור אורטיקריה כרונית

שם הבדיקה	ערכים תקינים (דוגמה)	מטרת הבדיקה בהקשר של אורטיקריה
ספירת דם מלאה (CBC)	תאים לבנים: 4.5-11.0 K/uL	זיהוי סימני דלקת, זיהום, או אאוזינופיליה (שעשויה לרמז על תגובה אלרגית או טפילית)
שקיעת דם (ESR)	0-22 mm/hr (גברים), 0-29 mm/hr (נשים)	מדד דלקת כללי, יכול להיות מוגבר במצבים דלקתיים או אוטואימוניים
C-Reactive Protein (CRP)	< 5.0 mg/L	מדד דלקת רגיש יותר מ-ESR, מוגבר במצבים דלקתיים מערכתיים
תפקודי בלוטת התריס (TSH, T4)	TSH: 0.4-4.2 mIU/L	שלילת מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס, שהיא גורם שכיח יחסית
רמת IgE כללית	משתנה מאוד, עד ~100 IU/mL	רמות גבוהות מאוד עשויות לרמז על רקע אלרגי (אטופי) או זיהום טפילי
נוגדנים עצמיים (ANA)	שלילי	סקר כללי למחלות אוטואימוניות מערכתיות
נוגדנים לבלוטת התריס (Anti-TPO)	< 35 IU/mL	זיהוי מחלת השימוטו, הקשורה בשכיחות יתר לאורטיקריה כרונית

במקרים של חשד לאורטיקריה מושרית, ניתן לבצע תבחיני תגר ספציפיים במרפאה (למשל, קוביית קרח לאורטיקריה מקור, הפעלת לחץ מבוקרת וכו').

סכנות

עבור רוב האנשים, אורטיקריה היא מחלה מטרידה אך לא מסוכנת. עם זאת, קיימים מספר סיכונים:

1. חנק כתוצאה מאנגיואדמה: הסכנה המשמעותית ביותר היא התפתחות אנגיואדמה בגרון ובמערכת הנשימה העליונה (בצקת של הלשון, הענבל או מיתרי הקול). מצב זה עלול לגרום לחסימת נתיב האוויר ומהווה מצב חירום רפואי מסכן חיים. אנשים עם היסטוריה של אנגיואדמה צריכים לשאת עמם מזרק אפינפרין (אפיפן) ולהזעיק עזרה רפואית מיידית במקרה של קשיי נשימה, צפצופים או שינוי בקול.
2. אנפילקסיס: במקרים של אורטיקריה על רקע אלרגי חריף, הפריחה יכולה להיות חלק מתגובה אנפילקטית מערכתית הכוללת ירידת לחץ דם, דופק מהיר וקשיי נשימה. זהו מצב חירום רפואי נוסף.
3. פגיעה משמעותית באיכות החיים: זוהי ה"סכנה" השכיחה ביותר באורטיקריה כרונית. הגרד הבלתי פוסק, הפריחה הבלתי צפויה והפגיעה האסתטית גורמים למצוקה נפשית קשה, הפרעות שינה, חרדה, דיכאון, והימנעות מפעילויות חברתיות.

שאלה נפוצה היא האם סרפדת מדבק? התשובה היא חד משמעית לא. אורטיקריה היא תגובה פנימית של הגוף ואינה יכולה לעבור מאדם לאדם.

אורטיקריה טיפול קונבנציונלי

מטרת הטיפול היא להשיג שליטה מלאה על התסמינים (ללא פריחה וגרד) במינימום תופעות לוואי. גישת הטיפול היא מדורגת. חרלת טיפול דומה במהותו לטיפול בסרפדת.

טבלה 3: קווי טיפול קונבנציונליים באורטיקריה כרונית

קו טיפול	תיאור הטיפול	מנגנון פעולה והערות
קו ראשון	אנטיהיסטמינים מהדור השני, במינון סטנדרטי	חוסמים את הקולטן להיסטמין (H1). דוגמאות: לורטדין, דסלורטדין, צטיריזין, פקסופנדין. עדיפים על דור ראשון כי אינם גורמים לישנוניות.
קו שני	העלאת מינון האנטיהיסטמינים מהדור השני	במידה והמינון הסטנדרטי אינו יעיל, ניתן להעלות את המינון עד פי ארבעה מהמינון המומלץ (תחת פיקוח רפואי).
קו שלישי	הוספת טיפול ביולוגי – אומליזומאב (זולאייר)	נוגדן מונוקלוני הנקשר למולקולות IgE חופשיות בדם ומונע מהן להפעיל את תאי הפיטום. יעיל מאוד בכ-70% מהחולים העמידים לאנטיהיסטמינים.
קו רביעי	הוספת תרופות מדכאות חיסון	ציקלוספורין A. תרופה חזקה המדכאת את מערכת החיסון. נשמרת למקרים קשים ועמידים במיוחד עקב תופעות לוואי אפשריות.

לטיפול בהתקף אורטיקריה חמור, ניתן להשתמש בקורס קצר של סטרואידים דרך הפה (כמו פרדניזון) כדי להשיג הקלה מהירה, אך טיפול זה אינו מומלץ לשימוש ארוך טווח בגלל תופעות הלוואי שלו.

אורטיקריה טיפול טבעי וטיפולים תומכים

לצד הטיפול התרופתי, ישנן מספר גישות שיכולות לעזור. המונחים אורטיקריה טיפול טבעי ו-סרפדת טיפול טבעי כוללים מגוון אסטרטגיות להקלה. השאלה איך להקל על אורטיקריה היא מרכזית עבור מטופלים רבים.

• הימנעות מטריגרים ידועים: הצעד הראשון והחשוב ביותר. אם זוהה גורם ברור (מזון, תרופה, קור), יש להימנע ממנו.
• קומפרסים קרים ומקלחות פושרות: קור מכווץ את כלי הדם ויכול להפחית את הנפיחות והגרד באופן זמני. יש להיזהר באורטיקריה מקור.
• לבוש רפוי ונושם: בגדים העשויים מכותנה, שאינם צמודים לגוף, יכולים להפחית חיכוך ולחץ על העור.
• ניהול מתחים: מכיוון שאורטיקריה לחץ נפשי היא תופעה מוכרת, טכניקות הרפיה כמו יוגה, מדיטציה, מיינדפולנס וטיפול פסיכולוגי יכולות להוות כלי עזר משמעותי בהפחתת תדירות וחומרת ההתקפים.
• דיאטה דלת פסאודו-אלרגנים: במקרים מסוימים, בעיקר ב-CSU, דיאטה המפחיתה צריכה של חומרים משמרים, צבעי מאכל וסליצילטים טבעיים (הנמצאים בפירות וירקות רבים) למשך מספר שבועות, עשויה להביא להטבה. יש לבצע זאת בליווי איש מקצוע.
• תוספי תזונה: ישנו עניין מחקרי בתוספים כמו ויטמין D וקוורצטין, אך העדויות ליעילותם עדיין אינן חזקות מספיק כדי להמליץ עליהם כטיפול סטנדרטי.
• טיפול בים המלח: אורטיקריה ים המלח היא אפשרות הנשקלת על ידי חלק מהמטופלים. הטיפול האקלימי (קלימטותרפיה) בים המלח, המשלב חשיפה מבוקרת לשמש, אוויר יבש ונקי מאלרגנים וטבילה במים העשירים במינרלים, ידוע כמסייע למחלות עור דלקתיות כמו פסוריאזיס. בעוד שאין מחקרים גדולים על יעילותו הספציפית באורטיקריה, חלק מהמטופלים מדווחים על הקלה, ייתכן שבשל הפחתת המתח הכללית והשפעות סביבתיות מיטיבות.

אוכלוסיות מיוחדות

• אורטיקריה תינוקות ו-אורטיקריה ילדים (סרפדת ילדים): לרוב מדובר באורטיקריה חריפה על רקע זיהום ויראלי. הטיפול הוא בעיקרו תומך וכולל אנטיהיסטמינים במינון מותאם למשקל. אורטיקריה כרונית בילדים היא נדירה יותר ומחייבת בירור מקיף.
• סרפדת בהריון: אורטיקריה יכולה להופיע לראשונה או להחמיר במהלך ההיריון. חשוב לבחור טיפול תרופתי בטוח לשימוש בהיריון, בדרך כלל אנטיהיסטמינים מהדור השני שנחקרו בהריון (כמו לורטדין וצטיריזין), בהתייעצות עם הרופא המטפל.

אורטיקריה כרונית ביטוח לאומי

ההתמודדות עם אורטיקריה כרונית עלולה להיות מתישה ולפגוע באופן משמעותי בכושר העבודה ובתפקוד היומיומי. במקרים בהם המחלה קשה, אינה נשלטת על ידי טיפולים סטנדרטיים וגורמת למגבלה תפקודית ניכרת, ניתן להגיש תביעה לקצבת נכות כללית למוסד לביטוח לאומי. לצורך כך, יש לאסוף תיעוד רפואי מקיף מרופא עור או אלרגולוג, המתאר את חומרת המחלה, תדירות ההתקפים, הטיפולים שנוסו, מידת הצלחתם והשפעת המחלה על כל תחומי החיים (שינה, ריכוז, יכולת לבצע עבודה פיזית, מצב נפשי). הוועדה הרפואית של ביטוח לאומי תבחן את המסמכים ואת המטופל ותקבע את אחוזי הנכות בהתאם לסעיפי הליקוי הרלוונטיים למחלות עור. חשוב להדגיש גם את הפגיעה באיכות החיים ובמצב הנפשי, שכן גם להם יש משקל בהחלטה. גם המונח סרפדת ביטוח לאומי מתייחס לאותו תהליך.

טבלה 4: שאלות ותשובות נפוצות

שאלה	תשובה
מה ההבדל בין אורטיקריה חריפה לכרונית?	ההבדל הוא במשך הזמן. אורטיקריה חריפה נמשכת פחות מ-6 שבועות, בעוד אורטיקריה כרונית נמשכת מעל 6 שבועות.
האם סרפדת מדבקת?	לא, סרפדת אינה מחלה מידבקת כלל. זוהי תגובה פנימית של הגוף.
האם לחץ נפשי יכול לגרום לאורטיקריה?	כן, אורטיקריה לחץ נפשי היא תופעה מוכרת. מתח אינו תמיד הגורם הראשוני למחלה, אך הוא בהחלט טריגר משמעותי שיכול לעורר או להחמיר התקפים.
איך אפשר להקל על הגרד באופן מיידי?	קומפרס קר, מקלחת פושרת (לא חמה), והימנעות מגירוד. שימוש בקרם לחות המכיל מנתול או קלמין יכול לספק הקלה זמנית.
מתי צריך לפנות למיון?	יש לפנות לעזרה רפואית דחופה במקרה של קשיי נשימה, צפצופים, שינוי בקול, תחושת סגירה בגרון, סחרחורת קשה או נפיחות מהירה של הלשון או השפתיים.

מחקרים עדכניים בתחום

המחקר בתחום האורטיקריה מתמקד בהבנת המנגנונים המורכבים של המחלה ופיתוח טיפולים חדשים וממוקדים.

טבלה 5: דוגמאות למחקרים מהשנים האחרונות

נושא המחקר	ממצאים עיקריים ותובנות (מתורגם לעברית)
יעילות ובטיחות של ליגליזומאב (Ligelizumab) באורטיקריה כרונית ספונטנית	ליגליזומאב הוא נוגדן מונוקלוני חדש נגד IgE, בעל אפיניות גבוהה יותר ל-IgE מאשר אומליזומאב. מחקרי פאזה III הראו שליגליזומאב מביא לתגובה מהירה וחזקה יותר בהשגת שליטה מלאה על התסמינים, מה שמציב אותו כמועמד מבטיח להיות טיפול קו שלישי עתידי ואולי אף יעיל יותר בחולים שלא הגיבו לאומליזומאב.
הקשר בין המיקרוביום של המעי (Microbiome) לאורטיקריה כרונית	מחקרים רבים מראים שינויים בהרכב חיידקי המעי (דיסביוזיס) בחולי אורטיקריה כרונית בהשוואה לאנשים בריאים. נמצאה ירידה במגוון החיידקים ובכמות של חיידקים המייצרים חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs), שהן בעלות תפקיד אנטי-דלקתי. ממצאים אלו פותחים פתח למחקר עתידי על טיפולים מבוססי פרוביוטיקה או השתלות צואה.
תפקידם של ציטוקינים נוספים (מלבד היסטמין) באורטיקריה	המחקר מתמקד בזיהוי מתווכים דלקתיים נוספים המשתחררים מתאי פיטום, כמו TSLP, IL-33, ו-IL-31 (הידוע כ"ציטוקין הגרד"). הבנת תפקידם מובילה לפיתוח תרופות ביולוגיות חדשות המכוונות לחסום את המסלולים הללו, במטרה לספק פתרונות טיפוליים לחולים שאינם מגיבים לטיפולים הקיימים.
שימוש ב-Benralizumab (נוגדן נגד קולטן ל-IL-5) באורטיקריה כרונית	תרופה זו, המשמשת לטיפול באסתמה אאוזינופילית, נחקרת כעת לטיפול באורטיקריה כרונית. הרציונל הוא שלאאוזינופילים (סוג של תא דם לבן) יש גם תפקיד בפתוגנזה של אורטיקריה. מחקרים ראשוניים הראו יעילות מסוימת, בעיקר בקבוצת חולים עם רמות אאוזינופילים גבוהות, ומציעים אפשרות טיפולית נוספת.

סיכום

אורטיקריה (סרפדת, חרלת) היא מחלת עור רבת פנים, הנעה בין אי נוחות חולפת למצב כרוני המערער את איכות החיים באופן עמוק. ההבנה כי מדובר בתגובה דלקתית מורכבת, שלעיתים קרובות אינה אלרגית במהותה אלא אוטואימונית או אידיופתית, חיונית לגישה הטיפולית הנכונה. האבחון המדויק, זיהוי סוג האורטיקריה – אורטיקריה חריפה או אורטיקריה כרונית – והבנת הטריגרים האישיים, מהווים את הבסיס לניהול יעיל של המחלה.

הטיפול המודרני מציע סל פתרונות רחב, החל מאנטיהיסטמינים בטוחים ויעילים ועד לטיפולים ביולוגיים פורצי דרך כמו אומליזומאב, המשנים את חייהם של מטופלים רבים הסובלים מ-אורטיקריה כרונית ספונטנית. לצד הרפואה הקונבנציונלית, יש מקום חשוב לטיפולים תומכים, שינויים באורח החיים, ובראשם ניהול אורטיקריה לחץ נפשי, המסייעים להשיג שליטה טובה יותר על התסמינים.

למרות התסכול והמצוקה שהמחלה עלולה לגרום, חשוב לזכור שבעזרת אבחון נכון, התאמת טיפול אישי, מעקב רפואי עקבי וגישה פרואקטיבית, רובם המכריע של הסובלים מאורטיקריה יכולים להגיע לשליטה טובה במחלה ולחזור לשגרת חיים מלאה ואיכותית. המחקר המתמשך בתחום ממשיך לפתוח דלתות לאפשרויות טיפול חדשות ומבטיחות, ומציע תקווה גם למקרים העמידים והקשים ביותר.