בונדורמין

בונדורמין: דרכי טיפול, שימוש, יתרונות, תופעות לוואי והסיוע לחולי פיברומיאלגיה

מבוא

בונדורמין (Bondormin) הוא שם מסחרי של התרופה בינקטיזין (Brotizolam), השייכת למשפחת הבנזודיאזפינים. בונדורמין הוא תכשיר היפנוטי (משרה שינה) קצר-טווח, המשמש בעיקר לטיפול בהפרעות שינה כגון נדודי שינה (אינסומניה). מאז אישורו לשימוש בשנות ה-80, בונדורמין נמצא בשימוש במספר מדינות, בעיקר באירופה ויפן, ובחלק ממדינות המזרח התיכון, כולל ישראל. במאמר זה נסקור את מנגנון הפעולה של התרופה, התוויות, דרכי מתן, יתרונות, תופעות לוואי, ואת השימוש האפשרי בה לטיפול בחולי פיברומיאלגיה.

מבנה כימי ומנגנון פעולה

בונדורמין מכיל את החומר הפעיל בינקטיזין (Brotizolam), שהוא תרכובת תיאנו-טריאזולו-בנזודיאזפין. זהו בנזודיאזפין בעל עוצמה גבוהה, כאשר מנה של 0.25 מ"ג שקולה בקירוב ל-10 מ"ג של דיאזפאם (ואליום).

בדומה לבנזודיאזפינים אחרים, בונדורמין פועל על ידי הגברת הפעילות של הנוירוטרנסמיטר GABA (gamma-aminobutyric acid) במוח. GABA הוא נוירוטרנסמיטר מעכב עיקרי במערכת העצבים המרכזית, המפחית את עוררות המוח ופעילות התאים העצביים. הבנזודיאזפינים נקשרים לאתר ספציפי על קולטן ה-GABA מסוג A, מה שמגביר את תדירות פתיחת תעלות הכלור בממברנת התא, מגביר את כניסת יוני הכלור לתא, ובכך מעכב את התא העצבי.

מנגנון זה אחראי להשפעות ההיפנוטיות (משרות שינה), האנקסיוליטיות (מפחיתות חרדה), האנטי-קונבולסיביות (נוגדות פרכוסים) והמרפות שרירים של בונדורמין.

התוויות ושימושים רפואיים

בונדורמין אושר בעיקר לטיפול בהפרעות שינה כדלקמן:

1. טיפול בנדודי שינה (אינסומניה)

• קושי להירדם: בונדורמין מקצר את זמן ההירדמות.
• התעוררויות במהלך הלילה: עוזר בשמירה על רציפות השינה.
• התעוררות מוקדמת: מסייע למטופלים הסובלים מהתעוררות מוקדמת מדי.

2. שימושים אחרים

• הפרעות שינה זמניות: כגון אלו הנגרמות מג'ט לאג או שינויים בשעות העבודה.
• הרגעה לפני פרוצדורות רפואיות: לעיתים משמש להשריית הרגעה לפני פרוצדורות רפואיות או כירורגיות מסוימות.

ההתוויה העיקרית של בונדורמין היא לטיפול קצר-טווח באינסומניה, בדרך כלל לא יותר מ-2-4 שבועות, עקב הסיכון לפיתוח סבילות (טולרנס) ותלות.

מינון ואופן מתן

בונדורמין מגיע בצורת טבליות המכילות 0.25 מ"ג של בינקטיזין. המינון הסטנדרטי למבוגרים הוא כדלקמן:

• מינון התחלתי: 0.25 מ"ג, נלקח כ-15-30 דקות לפני השינה.
• מינון מקסימלי: 0.5 מ"ג בלילה (שתי טבליות).
• מינון לקשישים או חולים עם ליקוי כבדי או כלייתי: בדרך כלל 0.125 מ"ג (חצי טבליה).

חשוב לציין כי בונדורמין הוא תרופה בעלת עוצמה גבוהה ובעלת זמן מחצית חיים קצר יחסית (כ-5 שעות), מה שהופך אותו ליעיל במיוחד לטיפול בקשיי הירדמות, אך עם סיכון מופחת להשפעה מתמשכת ביום שלמחרת ("האנגאובר של תרופות שינה").

יתרונות

בונדורמין מציע מספר יתרונות כאשר משתמשים בו כראוי:

1. יתרונות כתרופת שינה

• התחלת פעולה מהירה: מסייע להירדם במהירות, בדרך כלל תוך 15-30 דקות.
• שיפור איכות השינה: מגביר את משך השינה הכוללת ומשפר את איכותה.
• השפעה קצרת טווח: בשל זמן מחצית החיים הקצר, סיכון מופחת ל"האנגאובר של תרופות שינה" (תחושת ישנוניות ביום שלמחרת).
• יעילות: בנזודיאזפינים נחשבים ליעילים מאוד בטיפול בהפרעות שינה קצרות טווח.

2. יתרונות נוספים

• השפעה אנקסיוליטית: מפחית חרדה, שעשויה להיות גורם משמעותי בנדודי שינה.
• השפעה על שרירים: ההשפעה המרפה שרירים יכולה להיות יתרון למטופלים הסובלים מכאבי שרירים או מתח שרירי.
• הפחתת התעוררויות: עשוי לסייע למטופלים שמתעוררים לעתים קרובות במהלך הלילה.

תופעות לוואי

למרות היתרונות, לבונדורמין יש גם מספר תופעות לוואי פוטנציאליות:

1. תופעות לוואי שכיחות

• ישנוניות במהלך היום: במיוחד בשימוש במינון גבוה או אצל קשישים.
• בלבול: במיוחד אצל קשישים.
• סחרחורת וחוסר יציבות: מגביר את הסיכון לנפילות, במיוחד באוכלוסייה המבוגרת.
• חולשת שרירים: בשל ההשפעה המרפה שרירים.
• פגיעה בזיכרון וריכוז: אמנזיה אנטרוגרדית (קושי ביצירת זיכרונות חדשים).

2. תופעות לוואי חמורות יותר

• דיכוי נשימתי: בעיקר במינון גבוה או בשילוב עם חומרים אחרים מדכאי מערכת עצבים מרכזית.
• פעילויות מורכבות במהלך השינה: כגון אכילה, שיחות טלפון, ואפילו נהיגה, ללא זיכרון לאחר מכן.
• תגובות פרדוקסליות: אצל חלק מהמטופלים, במיוחד קשישים וילדים, בנזודיאזפינים עלולים לגרום לעצבנות, תוקפנות, אי שקט ובלבול במקום הרגעה.

3. סיכונים בשימוש ארוך טווח

• סבילות (טולרנס): צורך בהגדלת המינון עם הזמן כדי להשיג את אותה ההשפעה.
• תלות פיזית ופסיכולוגית: קושי להפסיק את השימוש בתרופה.
• תסמונת גמילה: כאשר מפסיקים את השימוש בתרופה באופן פתאומי, עלולים להופיע תסמינים כגון חרדה, נדודי שינה חמורים, רעד, הזעה ובמקרים חמורים – פרכוסים.

אינטראקציות תרופתיות

בונדורמין יכול להיכנס לאינטראקציה עם מספר תרופות ומצבים:

1. אינטראקציות מסוכנות

• תרופות מדכאות מערכת עצבים מרכזית: אלכוהול, אופיואידים, נוגדי דיכאון, תרופות אנטי-פסיכוטיות ותרופות הרדמה יכולים להגביר את הדיכוי במערכת העצבים המרכזית וגם את הסיכון לדיכוי נשימתי.
• מעכבי CYP3A4: תרופות המעכבות את האנזים CYP3A4, כגון אריתרומיצין, קטוקונאזול והשפעות מסוימות של מיץ אשכוליות, עלולות להגביר את רמות בונדורמין בדם ולהגביר תופעות לוואי.

2. אינטראקציות נוספות

• תרופות אחרות המשפיעות על CNS: אנטי-היסטמינים, תרופות לטיפול בפרקינסון.
• תרופות המשפיעות על מערכת GABA: כגון תרופות נוגדות פרכוסים.

בונדורמין וטיפול בפיברומיאלגיה

פיברומיאלגיה היא מחלה כרונית המתאפיינת בכאב שרירים נרחב, עייפות, הפרעות שינה ובעיות קוגניטיביות. אחד האתגרים העיקריים עבור חולי פיברומיאלגיה הוא הפרעות שינה, הכוללות קושי להירדם, התעוררויות תכופות במהלך הלילה ושינה לא רעננת. ההפרעות בשינה עלולות להחמיר את תסמיני הכאב והעייפות הקשורים בפיברומיאלגיה, ויוצרות מעגל קסמים שלילי.

1. כיצד בונדורמין עשוי לסייע לחולי פיברומיאלגיה

• שיפור איכות השינה: בונדורמין יכול לעזור לחולי פיברומיאלגיה להירדם מהר יותר ולשמור על רציפות השינה, מה שעשוי לשפר את איכות השינה הכללית.
• הפחתת כאב: שינה טובה יותר עשויה להפחית את עוצמת הכאב ולשפר את סף הכאב אצל חולי פיברומיאלגיה.
• הפחתת עייפות: שיפור איכות השינה יכול להפחית את העייפות הכרונית, תסמין מרכזי אצל חולי פיברומיאלגיה.
• השפעה על מתח שרירים: ההשפעה המרפה שרירים של בונדורמין עשויה לסייע בהפחתת מתח שרירים, שהוא גורם משמעותי בפיברומיאלגיה.

2. מחקרים ומידע קליני

• אף שאין מחקרים נרחבים המתמקדים ספציפית בבונדורמין לטיפול בפיברומיאלגיה, קיימים מחקרים המצביעים על יעילותם של בנזודיאזפינים אחרים, כמו קלונאזפאם, בהפחתת כאב ושיפור השינה בקרב חולי פיברומיאלגיה.
• יתרון אפשרי של בונדורמין על פני בנזודיאזפינים אחרים הוא זמן הפעולה הקצר יחסית, המפחית את הסיכון לתופעות לוואי כמו ישנוניות במהלך היום וקשיי ריכוז – תסמינים שממילא שכיחים אצל חולי פיברומיאלגיה.

3. שיקולים וזהירות

• תלות ארוכת טווח: למרות היתרונות הפוטנציאליים, השימוש ארוך הטווח בבונדורמין אינו מומלץ בדרך כלל בשל הסיכון לפיתוח תלות וסבילות.
• טיפול משולב: אצל חולי פיברומיאלגיה, בונדורמין עשוי להיות יעיל יותר כחלק מגישה טיפולית משולבת הכוללת תרופות אחרות לטיפול בכאב (כגון דולוקסטין, פרגבלין), פעילות גופנית, טיפול התנהגותי-קוגניטיבי ושיטות אחרות לשיפור היגיינת השינה.
• השפעה על מחזור השינה: יש לשקול שבנזודיאזפינים יכולים לשנות את ארכיטקטורת השינה, ובפרט להפחית את שלב ה-REM, שהוא חיוני לתפקוד קוגניטיבי ורגשי.

שיקולים מיוחדים ואמצעי זהירות

1. מצבים רפואיים שעשויים להוות התוויית נגד

• מחלות נשימה: כגון דום נשימה בשינה, מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD), היות שבונדורמין יכול להחמיר את הדיכוי הנשימתי.
• ליקוי בתפקוד הכבד: החומר הפעיל מתפרק בכבד, ולכן ליקוי בתפקוד הכבד יכול להוביל לרמות גבוהות יותר בדם.
• היסטוריה של התמכרות לחומרים: אנשים עם היסטוריה של התמכרות לאלכוהול או סמים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח תלות.
• דיכאון קשה: בנזודיאזפינים עלולים להחמיר תסמיני דיכאון אצל חלק מהאנשים.

2. שימוש במהלך ההיריון והנקה

• היריון: בונדורמין אינו מומלץ לשימוש במהלך ההיריון. בנזודיאזפינים מסווגים בקטגוריה D על ידי ה-FDA, המציינת עדות לסיכון לעובר.
• הנקה: בונדורמין מופרש בחלב אם ועלול לגרום לישנוניות, קשיי אכילה וירידה במשקל אצל התינוק היונק.

3. שימוש בקשישים

• קשישים רגישים יותר להשפעות בונדורמין ולסיכונים הנלווים, כגון סחרחורת, פגיעה קוגניטיבית ודליריום.
• מומלץ להשתמש במינון נמוך יותר בקשישים, בדרך כלל מחצית מהמינון הסטנדרטי למבוגרים.

סיכום וההמלצות הקליניות

בונדורמין הוא בנזודיאזפין בעל עוצמה גבוהה המשמש בעיקר לטיפול קצר-טווח בנדודי שינה. יתרונותיו כוללים תחילת פעולה מהירה, שיפור איכות השינה, וסיכון מופחת לישנוניות ביום שלמחרת בשל זמן מחצית החיים הקצר.

לחולי פיברומיאלגיה, שיפור איכות השינה באמצעות בונדורמין עשוי לסייע בהפחתת כאב, עייפות ושיפור איכות החיים הכללית. עם זאת, השימוש בבונדורמין מחייב שיקול דעת זהיר בשל הסיכון לתופעות לוואי, אינטראקציות תרופתיות, ופיתוח תלות וסבילות בשימוש ארוך טווח.

המלצות קליניות

• שימוש קצר טווח: בונדורמין מומלץ לשימוש לטווח קצר בלבד, בדרך כלל לא יותר מ-2-4 שבועות.
• התחלה במינון נמוך: להתחיל במינון הנמוך ביותר האפשרי, במיוחד עבור קשישים או מטופלים עם בעיות רפואיות נוספות.
• הימנעות משילוב עם חומרים מדכאי מערכת עצבים מרכזית: להימנע משילוב עם אלכוהול, אופיואידים ותרופות מדכאות אחרות.
• מעקב רפואי: מעקב קבוע אחר יעילות הטיפול ותופעות לוואי.
• תכנית להפסקת הטיפול: פיתוח תכנית מדורגת להפסקת הטיפול כדי למנוע תסמיני גמילה.
• גישה משולבת: לשקול את בונדורמין כחלק מגישה טיפולית משולבת לפיברומיאלגיה, כולל טיפולים תרופתיים אחרים, טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, פעילות גופנית ושיטות נוספות לשיפור היגיינת השינה.

בסופו של דבר, ההחלטה להשתמש בבונדורמין לטיפול בהפרעות שינה אצל חולי פיברומיאלגיה צריכה להתקבל בהתייעצות עם איש מקצוע רפואי, תוך שקילת היתרונות הפוטנציאליים מול הסיכונים, והתאמת הטיפול לצרכים האישיים של כל מטופל.