דורבן ברגל

דורבן ברגל: סקירה מקיפה על התופעה, גורמיה, טיפולים, מניעה והקשר לפיברומיאלגיה

מבוא

דורבן ברגל (Heel Spur או Calcaneal Spur) הוא גידול עצמי קטן המתפתח על עצם העקב (הקלקנאוס). למרות שמו המאיים, הדורבן עצמו אינו בהכרח גורם לכאב; במקרים רבים, הכאב נובע מדלקת ברקמות הסובבות אותו. תופעה זו נפוצה יחסית, ומוערך כי היא מופיעה אצל כ-10% מהאוכלוסייה הכללית, אם כי רק חלק מהם יפתחו סימפטומים. דורבן ברגל יכול להתפתח בחלק הקדמי של העקב או בחלקו האחורי, כאשר בכל מיקום יש לו מאפיינים ייחודיים משלו.

מהו דורבן ברגל?

מבנה אנטומי וסוגים

דורבן ברגל הוא למעשה שקיעת סידן (הסתיידות) היוצרת בליטה עצמית מחודדת. ניתן להבחין בשני סוגים עיקריים:

1. דורבן תחתון (Plantar Heel Spur): מתפתח בחלק התחתון של עצם העקב, במקום שבו מתחברת הפסייה הפלנטרית (רצועה רחבה התומכת בקשת כף הרגל). זהו הסוג הנפוץ ביותר של דורבן ברגל.
2. דורבן אחורי (Posterior Heel Spur): מתפתח בחלק האחורי של העקב, במקום חיבור גיד אכילס. דורבן זה עשוי לגרום לכאב בזמן הליכה ובעמידה.

תהליך ההיווצרות

הדורבן מתפתח כתוצאה מתהליך הגנתי של הגוף. כאשר הרקמות הרכות סביב העקב נמתחות שוב ושוב, נוצרים מיקרו-קרעים במקום חיבורן לעצם. הגוף מגיב בהפקדת סידן באזור, במטרה לחזק את החיבור. לאורך זמן, הצטברות הסידן יוצרת את בליטת העצם המוכרת כדורבן.

סיבות והגורמים לדורבן ברגל

מספר גורמים עשויים להגביר את הסיכון להתפתחות דורבן ברגל:

גורמים ביומכניים

1. פרונציה יתר: עיוות בפעולת כף הרגל שבו הקשת הפנימית שוקעת יתר על המידה.
2. שטיחות כף הרגל (Flat Feet): היעדר קשת תקינה מגביר את המתח על הפסייה הפלנטרית.
3. קשת גבוהה (High Arch): רגל עם קשת גבוהה מדי אינה סופגת זעזועים כראוי, מה שמגביר את הלחץ על העקב.
4. הליכה לא תקינה: דפוסי הליכה אשר מפעילים לחץ לא אחיד על כף הרגל.

גורמי סיכון נוספים

1. גיל: הסיכון עולה עם הגיל, בעיקר אחרי גיל 40.
2. עודף משקל: משקל עודף מגביר את העומס על כפות הרגליים.
3. פעילות גופנית אינטנסיבית: ריצה ממושכת, קפיצות ופעילויות הכרוכות בעומס על העקב.
4. נעליים לא מתאימות: נעליים ללא תמיכה מספקת או עם בלאי משמעותי.
5. עמידה ממושכת: עבודה הדורשת עמידה לאורך שעות רבות.
6. מחלות נלוות: מצבים כגון דלקת מפרקים שגרונית ואנקילוזינג ספונדיליטיס מגבירים את הסיכון.
7. גורמים הורמונליים: שינויים הורמונליים, במיוחד בתקופת המעבר לגיל המעבר אצל נשים.

תסמינים וסימנים קליניים

הסימפטומים של דורבן ברגל משתנים מאדם לאדם:

1. כאב חד בעקב: בדרך כלל מורגש בצעדים הראשונים בבוקר או לאחר מנוחה ממושכת.
2. תחושת דקירה או צריבה: לעתים מתוארת כתחושה של "הליכה על מסמר".
3. החמרה לאחר פעילות: הכאב עשוי להחמיר לאחר עמידה ממושכת, הליכה או ריצה.
4. רגישות בלחיצה: לחיצה על האזור הנגוע עשויה לגרום לכאב עז.
5. נפיחות קלה: במקרים מסוימים, ניתן להבחין בנפיחות ואדמומיות.
6. הגבלה בתנועה: כתוצאה מהכאב, המטופל עשוי לשנות את צורת ההליכה שלו.

חשוב לציין כי עצם קיומו של דורבן אינו מבטיח את הופעת הסימפטומים. מחקרים מראים כי רבים מהאנשים עם דורבנים מאובחנים בצילומי רנטגן אינם חווים כאב כלל, בעוד שאחרים סובלים מכאב עז למרות דורבן קטן יחסית.

אבחון

אבחון של דורבן ברגל כולל:

1. בדיקה גופנית: הרופא בודק את כף הרגל, מזהה נקודות רגישות ומעריך את דפוס ההליכה.
2. צילומי רנטגן: האמצעי הנפוץ ביותר לאבחון, מאפשר להבחין בדורבן עצמו.
3. אולטרסאונד: מסייע בהערכת הרקמות הרכות ומידת הדלקת.
4. בדיקת MRI: במקרים מורכבים, עשוי לספק תמונה מפורטת יותר של הרקמות הרכות והעצמות.
5. סריקת עצם: לעתים נדירות, משמשת לשלילת בעיות אחרות.

שיטות טיפול ויעילותן

הטיפול בדורבן ברגל מתחלק בדרך כלל לשלושה סוגים: שמרני, תרופתי וכירורגי. ברוב המקרים, הטיפול השמרני מספק הקלה משמעותית.

טיפול שמרני

1. מנוחה ושינוי פעילות: הפחתת פעילויות המעמיסות על העקב.
2. דורבנות ומדרסים: אביזרים אורתופדיים המיועדים לתמוך בקשת כף הרגל ולחלק את הלחץ באופן שווה.
   • יעילות: מחקרים מצביעים על שיפור אצל 70-90% מהמטופלים תוך 3-6 חודשים.
3. מתיחות והידרותרפיה: תרגילי מתיחה לפסייה הפלנטרית ולשרירי השוק.
   • יעילות: מתיחות סדירות מפחיתות את הכאב אצל כ-83% מהמטופלים תוך 10 חודשים.
4. פיזיותרפיה: טיפול ידני, אולטרסאונד תרפויטי וגלי הלם.
   • יעילות: טיפול בגלי הלם (ESWT) מראה הצלחה של 70-80% במקרים כרוניים.
5. נעליים מתאימות: נעליים עם תמיכה טובה לקשת כף הרגל וריפוד לעקב.
   • יעילות: שיפור משמעותי נצפה אצל רוב המטופלים המחליפים לנעליים מתאימות.

טיפול תרופתי

1. נוגדי דלקת לא סטרואידליים (NSAIDs): מפחיתים דלקת וכאב.
   • יעילות: מספקים הקלה זמנית, אך אינם מטפלים בגורם הבסיסי.
2. זריקות קורטיקוסטרואידים: מפחיתות דלקת באופן משמעותי.
   • יעילות: מספקות הקלה ל-70-75% מהמטופלים, אך ההשפעה עשויה להיות זמנית והטיפול מוגבל למספר זריקות.
3. זריקות פלזמה עשירת טסיות (PRP): טיפול חדשני יחסית המשתמש בטסיות דם של המטופל עצמו לעידוד ריפוי.
   • יעילות: מחקרים ראשוניים מראים תוצאות מבטיחות, עם שיפור אצל 80-85% מהמטופלים לאורך זמן.

טיפול כירורגי

הטיפול הכירורגי נשקל רק לאחר שטיפולים שמרניים נכשלו, בדרך כלל לאחר 6-12 חודשים ללא שיפור משמעותי.

1. הסרת הדורבן: הסרה כירורגית של בליטת העצם.
2. שחרור הפסייה הפלנטרית: ניתוח להפחתת המתח על הרצועה.
3. אנדוסקופיה: ניתוח זעיר-פולשני המאפשר החלמה מהירה יותר.
   • יעילות: שיעורי הצלחה של 70-90%, אך כרוך בסיכונים ותקופת החלמה ארוכה.

מניעת דורבן ברגל

מספר אסטרטגיות יכולות לסייע במניעת התפתחות דורבן ברגל:

1. שמירה על משקל תקין: הפחתת העומס על כפות הרגליים.
2. נעליים מתאימות: נעליים עם תמיכה טובה לקשת כף הרגל וריפוד לעקב, החלפת נעליים שחוקות.
3. מתיחות סדירות: תרגול יומי של מתיחות לפסייה הפלנטרית ולשרירי השוק.
4. חימום הולם: חימום נאות לפני פעילות גופנית.
5. הגברה הדרגתית של פעילות גופנית: הימנעות מהגברה פתאומית בעצימות או משך האימון.
6. מדרסים מונעים: לאנשים עם בעיות ביומכניות בכף הרגל.
7. הימנעות מריצה על משטחים קשים: העדפת משטחים רכים יותר כמו דשא או מסלולי ריצה ייעודיים.
8. מנוחה מספקת: מתן זמן החלמה מספיק לרגליים בין פעילויות עצימות.

הקשר בין דורבן ברגל לפיברומיאלגיה

פיברומיאלגיה היא תסמונת כאב כרונית המאופיינת בכאב נרחב, רגישות מוגברת, עייפות, הפרעות שינה ובעיות קוגניטיביות. הקשר בין פיברומיאלגיה לדורבן ברגל מורכב ומתבטא במספר היבטים:

מנגנונים משותפים אפשריים

1. רגישות יתר לכאב: מטופלים עם פיברומיאלגיה חווים רגישות יתר לכאב (היפראלגזיה), מה שעשוי להחמיר את הכאב הנגרם מדורבן ברגל.
2. דלקת כרונית: חלק מהמחקרים מצביעים על תהליכים דלקתיים מסוימים הן בפיברומיאלגיה והן בפסייה פלנטרית דלקתית הקשורה לדורבן.
3. שינויים בהליכה: כאבי שרירים ומפרקים בפיברומיאלגיה יכולים לגרום לשינויים בדפוסי הליכה, מה שעשוי להגביר את הסיכון להתפתחות דורבן.
4. הפרעות שינה: שיבושי שינה בפיברומיאלגיה עלולים להאט את תהליכי הריפוי הטבעיים של הגוף, ולהחמיר בעיות אורתופדיות כמו דורבן.

ממצאים אפידמיולוגיים

מחקרים אפידמיולוגיים מראים שיעור גבוה יותר של בעיות כף רגל, כולל דורבנים, בקרב חולי פיברומיאלגיה:

1. שכיחות מוגברת: מחקר שפורסם ב-Journal of Rheumatology הראה שכיחות גבוהה ב-20-30% של בעיות כף רגל בקרב חולי פיברומיאלגיה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
2. מורכבות הכאב: החפיפה בין אזורי כאב בפיברומיאלגיה ואזורי הכאב של דורבן ברגל מקשה לעתים על האבחון המדויק.

שיקולים טיפוליים

הטיפול בדורבן ברגל אצל חולי פיברומיאלגיה דורש התייחסות מיוחדת:

1. רגישות לתרופות: חולי פיברומיאלגיה עשויים להגיב באופן שונה לתרופות נוגדות כאב ודלקת.
2. גישה רב-תחומית: הטיפול המשולב חיוני במיוחד ועשוי לכלול טיפול תרופתי משולב, פיזיותרפיה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי והידרותרפיה.
3. הימנעות מהחמרת הפיברומיאלגיה: יש להקפיד שטיפולים לדורבן, כמו זריקות או פיזיותרפיה אינטנסיבית, לא יגרמו להתלקחות של תסמיני הפיברומיאלגיה.
4. התאמת מדרסים ואביזרים: חולי פיברומיאלגיה עשויים להזדקק למדרסים ייחודיים המתחשבים ברגישות המוגברת שלהם.

אסטרטגיות ניהול משולבות

עבור אנשים המתמודדים עם שני המצבים, מומלצת גישה משולבת:

1. ניהול כאב מקיף: שילוב של טכניקות להפחתת כאב ממקורות שונים.
2. תוכנית פעילות גופנית מותאמת: הכוללת אימונים עדינים במים, יוגה ותרגילי גמישות.
3. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי: לשיפור התמודדות עם הכאב הכרוני.
4. אסטרטגיות שינה: שיפור איכות השינה עשוי לתרום להפחתת כאב במצבים כרוניים.
5. תזונה אנטי-דלקתית: הפחתת מזונות מעוררי דלקת והגברת צריכת מזונות אנטי-דלקתיים.

סיכום

דורבן ברגל הוא מצב אורתופדי נפוץ המתאפיין בהתפתחות גידול עצמי קטן על עצם העקב, הגורם לכאב ואי-נוחות אצל חלק מהסובלים ממנו. טיפולים שמרניים כמו מדרסים, פיזיותרפיה ותרגילי מתיחה מספקים הקלה במרבית המקרים, בעוד שטיפולים תרופתיים וכירורגיים נשמרים למקרים עקשניים יותר.

עבור חולי פיברומיאלגיה, דורבן ברגל עשוי להוות אתגר טיפולי נוסף, הדורש התייחסות מיוחדת עקב הרגישות המוגברת לכאב והמורכבות של התסמונת. גישה רב-תחומית המשלבת טיפולים פיזיים, פסיכולוגיים ולעתים תרופתיים, מציעה את הסיכוי הטוב ביותר להקלה משמעותית ושיפור באיכות החיים.

חשוב לזכור כי מניעה היא המפתח להתמודדות עם דורבן ברגל, במיוחד בקרב אוכלוסיות בסיכון גבוה כמו חולי פיברומיאלגיה. שמירה על משקל בריא, פעילות גופנית מאוזנת, נעליים מתאימות ומתיחות סדירות הם רכיבים חיוניים באסטרטגיית מניעה יעילה.