זמן קריאה: 6 דקות

מבוא

המטוריה, או בשמה העממי דם בשתן, היא תופעה רפואית שבה מופיע דם בשתן. התופעה יכולה להיות סימן למגוון רחב של מצבים רפואיים, חלקם תמימים וחלקם דורשים התייחסות רפואית דחופה. במאמר זה נסקור את הסוגים השונים של המטוריה, הסיבות להופעתה, דרכי האבחון והטיפול בה.

סוגי המטוריה, תסמינים וסיבות

המטוריה מחולקת לשני סוגים עיקריים:

1. המטוריה מאקרוסקופית (דם גלוי בשתן) – כמות גדולה של דם בשתן שניתן להבחין בה בעין בלתי מזוינת. היא מתאפיינת בשתן בצבע אדום, ורוד או חום, ולעיתים אף בהופעת קרישי דם. המטוריה מסוג זה נגרמת כאשר יש כמות של כ-5 מ"ל דם לליטר שתן.
2. המטוריה מיקרוסקופית (דם סמוי בשתן) – מצב בו קיימות כדוריות דם אדומות בשתן, אך ריכוזן נמוך מדי על מנת שיראו לעין ולכן צבעו של השתן נראה רגיל. במצבים אלו נדרשת בדיקה מיקרוסקופית או כימית לאבחון. המטוריה מיקרוסקופית מוגדרת כנוכחות של 3 תאי דם אדומים או יותר בשדה הגדלה גדולה במיקרוסקופ.

התסמינים של המטוריה כוללים:

• שתן בצבע אדום, ורוד או חום
• קרישי דם בשתן
• צריבה או כאב בזמן הטלת שתן
• כאבים במותניים או בבטן התחתונה
• לעיתים ללא תסמינים כלל במקרה של המטוריה מיקרוסקופית, שמתגלה לרוב במקרה בבדיקת שתן שגרתית

הסיבות להמטוריה רבות ומגוונות, וניתן לחלקן לשתי קבוצות עיקריות:

סיבות גלומרולריות (הקשורות לפקעיות הכליה):

• תסמונת אלפורט – מחלה תורשתית הפוגעת בכליות
• דלקת פקעיות הכליה (גלומרולונפריטיס) – לעיתים מופיעה לאחר זיהום סטרפטוקוקי
• מחלות IgA – גורמות לפגיעה במנגנון הסינון בכליה
• זאבת כלייתית – מחלה אוטואימונית
• היפרקלציוריה – הפרשה מוגברת של סידן בשתן
• מחלת כליות פוליציסטית – מחלה תורשתית המתאפיינת בציסטות בכליות

סיבות לא גלומרולריות:

• אבנים בכליות או במערכת השתן
• זיהומים ודלקות בדרכי השתן (שלפוחית השתן, שופכה, ערמונית)
• הגדלה שפירה של הערמונית אצל גברים
• גידולים ממאירים בכליות, בשלפוחית השתן או בערמונית
• פעילות גופנית מאומצת – במיוחד אצל רצים למרחקים ארוכים
• טראומה או פגיעה באזור הכליות או מערכת השתן
• תרופות מסוימות כגון פניצילין, ציקלופוספמיד, ותרופות נוגדות קרישה
• הפרעות המטולוגיות כמו אנמיה חרמשית ופורפיריה

השכיחות של המטוריה מיקרוסקופית באוכלוסייה הכללית גבוהה ונעה בין 2.4% ל-31%. השכיחות עולה עם הגיל ועם מספר הבדיקות הנערכות למטופל.

אבחון

אבחון המטוריה מתחיל בתשאול מקיף של המטופל וביצוע בדיקה גופנית, במטרה לאתר את הסיבה האפשרית לדם בשתן. חשוב לציין שבמקרים רבים (עד כ-50%) לא מאתרים את הסיבה המדויקת להמטוריה.

תהליך האבחון כולל מספר שלבים:

1. אנמנזה רפואית מפורטת – בירור היסטוריה רפואית, תרופות שהמטופל נוטל, מחלות קודמות, היסטוריה משפחתית וכו'.
2. בדיקה גופנית מקיפה – כולל בדיקת הבטן, הגב התחתון, ובמקרה של גברים – בדיקת הערמונית.
3. בדיקות שתן – בדיקת שתן כללית לזיהוי כדוריות דם אדומות, בדיקת שתן לתרבית לזיהוי חיידקים, ובדיקת שתן לציטולוגיה לאיתור תאים סרטניים.
4. בדיקות דימות – אולטרסאונד של הכליות ודרכי השתן, טומוגרפיה ממוחשבת (CTU) עם חומר ניגוד, או מגנט (MRI) במקרים מסוימים.
5. ציסטוסקופיה – בדיקה שבה מוחדר מכשיר דק וגמיש עם מצלמה זעירה דרך השופכה לשלפוחית השתן, מאפשרת לרופא לראות את פנים השופכה ושלפוחית השתן.

חשוב לציין שאפילו כאשר המטופל נוטל תרופות נוגדות קרישה או תרופות מעכבות טסיות דם, יש לבצע בירור מקיף להמטוריה, שכן תרופות אלו אינן מסבירות את הופעת הדם בשתן.

בדיקות וערכים

להלן טבלה המפרטת את הבדיקות העיקריות לאבחון המטוריה והערכים התקינים והחריגים:

בדיקה	ערכים תקינים	ערכים חריגים
בדיקת שתן לכדוריות דם אדומות	פחות מ-4 תאי דם אדומים לשדה	4 או יותר תאי דם אדומים לשדה
בדיקת שתן לחלבון	פחות מ-150 מ"ג ליממה	מעל 150 מ"ג ליממה (פרוטאינוריה)
בדיקת שתן לתרבית	שלילי לחיידקים	חיובי לחיידקים (מעל 100,000 מושבות למ"ל)
בדיקת שתן לציטולוגיה	שלילי לתאים חריגים	חיובי לתאים חריגים (עשוי להעיד על גידול)
בדיקת סטיק שתן לדם	שלילי	חיובי

בנוסף, לגברים מעל גיל 50 שסובלים מהמטוריה, יש לבצע בדיקת PSA (אנטיגן ייחודי לערמונית) לשלילת סרטן הערמונית.

טיפולים קונבנציונליים

הטיפול בהמטוריה מכוון בעיקר לטיפול בגורם הבסיסי שמוביל להופעת דם בשתן. להלן מספר גישות טיפוליות קונבנציונליות:

1. טיפול בזיהומים – במקרה של דלקת בדרכי השתן, הטיפול יכלול אנטיביוטיקה מתאימה לפי תוצאות תרבית השתן.
2. טיפול באבני כליות – במקרים קלים, הטיפול יתמקד בשתייה מרובה ומשככי כאבים, ובמקרים חמורים יותר יידרש טיפול להוצאת האבנים, כגון ריסוק אבנים בהלם חשמלי (ESWL), ניתוח אנדוסקופי להוצאת האבנים, או במקרים נדירים ניתוח פתוח.
3. טיפול בהגדלה שפירה של הערמונית – כולל תרופות המפחיתות את גודל הערמונית או מקלות על הסימפטומים (חוסמי אלפא, מעכבי 5-אלפא רדוקטאז), ובמקרים חמורים – ניתוח להסרת הרקמה העודפת בערמונית.
4. טיפול בגידולים ממאירים – הטיפול יותאם לסוג הגידול, שלב המחלה ומצבו הכללי של המטופל. האפשרויות כוללות ניתוח, הקרנות, כימותרפיה, אימונותרפיה וטיפולים ביולוגיים.
5. טיפול במחלות כליה – עשוי לכלול תרופות לדיכוי מערכת החיסון במחלות אוטואימוניות, תרופות להורדת לחץ דם, דיאטה דלת חלבון או דלת מלח, ובמקרים מתקדמים – דיאליזה או השתלת כליה.

חשוב לזכור שבמקרים רבים של המטוריה מיקרוסקופית, במיוחד אצל צעירים ללא גורמי סיכון נוספים, מספיק מעקב תקופתי בלבד ללא צורך בטיפול אקטיבי.

טיפולים טבעיים

לצד הטיפולים הקונבנציונליים, ישנם מספר טיפולים טבעיים שעשויים לסייע בהפחתת תסמינים של המטוריה או בטיפול בחלק מהגורמים לה:

1. שתייה מרובה – שתייה של לפחות 8-10 כוסות מים ביום עשויה לסייע בשטיפת דרכי השתן ובמניעת זיהומים וחיידקים.
2. צמחי מרפא – מספר צמחי מרפא נחשבים בעלי השפעה חיובית על מערכת השתן:
   • חמוציות – נמצאו יעילות במניעת דלקות בדרכי השתן
   • שורש ארכובית – משמש ברפואה המסורתית לטיפול בזיהומי שתן
   • עלי אוכמניות – משמשים כחומר משתן ויכולים לסייע בשטיפת דרכי השתן
   • דנדליון – בעל השפעה משתנת ומסייע בניקוי הכליות
3. תוספי תזונה – תוספים מסוימים יכולים לסייע בטיפול בחלק מהסיבות להמטוריה:
   • ויטמין C – עשוי לעזור במניעת זיהומים בדרכי השתן
   • מגנזיום וויטמין B6 – יכולים לסייע במניעת היווצרות אבני סידן בכליות
   • פרוביוטיקה – לאיזון החיידקים במערכת העיכול ובדרכי השתן
4. שינויים באורח החיים:
   • הפחתת צריכת מלח – במיוחד למטופלים עם לחץ דם גבוה או מחלות כליה
   • הפחתת צריכת סוכר – הגבלת צריכת משקאות ממותקים ומזון מעובד
   • הימנעות מאלכוהול וקפאין – שעלולים לגרום לגירוי בדרכי השתן
   • תרגילי רצפת אגן – במיוחד לנשים, לחיזוק שרירי רצפת האגן ומניעת זליגת שתן

חשוב להדגיש שטיפולים טבעיים אינם מהווים תחליף לטיפולים קונבנציונליים, במיוחד במקרים של המטוריה הנגרמת ממצבים רפואיים חמורים כמו גידולים או מחלות כליה. יש להתייעץ עם רופא לפני שילוב טיפולים טבעיים.

שאלות ותשובות נפוצות על המטוריה

שאלה	תשובה
האם המטוריה היא תמיד סימן למחלה חמורה?	לא בהכרח. המטוריה יכולה להיגרם ממספר רב של גורמים, חלקם תמימים כמו פעילות גופנית מאומצת או זיהום קל בדרכי השתן. עם זאת, חשוב לפנות לרופא לבירור הסיבה.
האם תרופות נוגדות קרישה יכולות לגרום להמטוריה?	כן, תרופות נוגדות קרישה כמו וארפרין, אספירין או קלופידוגרל יכולות להגביר את הסיכון להמטוריה. אך גם במקרים אלו נדרש בירור של הסיבה לדימום.
האם פעילות גופנית יכולה לגרום לדם בשתן?	כן, פעילות גופנית מאומצת, במיוחד ריצה למרחקים ארוכים, עלולה לגרום להמטוריה זמנית. התופעה נקראת "המטוריה של ג'וגר" והיא בדרך כלל חולפת מעצמה לאחר מנוחה.
מתי חובה לפנות לרופא במקרה של דם בשתן?	יש לפנות לרופא בכל מקרה של דם גלוי בשתן, או כאשר מתגלה דם סמוי בבדיקת שתן. במקרים של דם בשתן המלווה בחום, כאבים עזים, או קושי במתן שתן, יש לפנות לטיפול רפואי דחוף.
מהו הטיפול בהמטוריה אידיופטית?	במקרים של המטוריה אידיופטית (ללא סיבה ידועה), הטיפול כולל בעיקר מעקב תקופתי והערכה מחדש אם מופיעים תסמינים חדשים. לרוב אין צורך בטיפול מיוחד.

מחקרים בתחום המטוריה

שם המחקר	ממצאים עיקריים	השלכות קליניות
מחקר ישראלי ב-JAMA (2011)	בקרב 1,203,626 מתבגרים, 0.3% זוהו עם דם סמוי בשתן והיו בסיכון גבוה פי 18.5 לפתח אי ספיקת כליות	מדגיש את החשיבות של מעקב ארוך טווח אחר מטופלים עם המטוריה מיקרוסקופית, אפילו בגיל צעיר
הנחיות האיגוד האורולוגי האמריקאי (2020)	בנשים עם המטוריה הקשורה לזיהום בדרכי השתן, מומלץ לחזור על בדיקת שתן לאחר טיפול אנטיביוטי	מסייע בזיהוי מוקדם של גידולים אורולוגיים בנשים, שלעיתים מאובחנים באיחור בשל טיפול חוזר בזיהומים
מחקר על המטוריה וסיכון לסרטן (2018)	שכיחות גילוי גידול בעקבות המטוריה מיקרוסקופית עומדת על 3.3%	מצביע על הצורך בביצוע בירור מקיף למטופלים עם גורמי סיכון כמו עישון, גיל מעל 60, או המטוריה גסה בעבר
מחקר השוואתי של שיטות דימות (2021)	CT אורוגרפיה הוכחה כמדויקת יותר מאולטרסאונד לגילוי גידולים במערכת השתן	מציע קווים מנחים לבחירת בדיקות דימות מתאימות בבירור המטוריה
מחקר מעקב על המטוריה אידיופטית (2019)	ב-90% מהמקרים של המטוריה אידיופטית אצל צעירים, לא התפתחו סיבוכים במהלך 10 שנות מעקב	תומך בגישה של מעקב תקופתי ללא התערבות אגרסיבית במקרים של המטוריה מיקרוסקופית ללא גורמי סיכון

הקשר בין המטוריה לפיברומיאלגיה

המחקר בתחום הקשר בין פיברומיאלגיה והמטוריה מתפתח בשנים האחרונות, ומתגלים קשרים מעניינים בין שתי התופעות הרפואיות הללו:

פיברומיאלגיה היא הפרעה המתאפיינת בכאבי שרירים כרוניים ועייפות. לפי מחקרים עדכניים, חולי פיברומיאלגיה, במיוחד נשים, סובלים בשכיחות גבוהה יותר מהפרעות ברצפת האגן ותסמינים בדרכי השתן, ביניהם גם המטוריה.

במחקר שפורסם בכתב העת Pain Management Nursing, נבדקו 204 נשים עם פיברומיאלגיה ונמצא כי קיימת קורלציה חיובית בין חומרת הפיברומיאלגיה לבין תסמינים ברצפת האגן ובדרכי השתן. המשתתפות במחקר דיווחו על תסמינים מטרידים יותר משמעותית ברצפת האגן ובדרכי השתן בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

האופן שבו פיברומיאלגיה משפיעה על מערכת השתן ניתן להסבר במספר מנגנונים אפשריים:

1. רגישות יתר לכאב – חולי פיברומיאלגיה סובלים מרגישות יתר לכאב ברמה המרכזית (מערכת העצבים המרכזית), מה שעשוי להגביר את התחושה של אי-נוחות וכאב במערכת השתן.
2. הפרעות ברצפת האגן – מחקרים מראים כי חולות פיברומיאלגיה סובלות יותר מדיספונקציה של שרירי רצפת האגן, מה שעלול להוביל לשליטה לקויה על מערכת השתן ולתסמינים נוספים.
3. מנגנונים אוטואימוניים – ישנן השערות לגבי מעורבות אוטואימונית בפיברומיאלגיה, שעשויה להשפיע גם על מערכת השתן.
4. עקה נפשית – מצבי עקה ודיכאון, השכיחים בקרב חולי פיברומיאלגיה, יכולים להשפיע על תפקוד מערכת השתן ולהחמיר תסמינים.

לאור הממצאים הללו, החוקרים ממליצים לכלול הערכה וטיפול בהפרעות רצפת אגן כחלק אינטגרלי מהטיפול בחולי פיברומיאלגיה, ולהבין כי קיים קשר בין הפרעות ברצפת האגן ותסמינים בדרכי השתן לבין תסמיני פיברומיאלגיה חמורים יותר.

אנשים עם פיברומיאלגיה צריכים להיות מודעים לסיכון המוגבר להפרעות בדרכי השתן, כולל המטוריה, ולדווח על תסמינים אלה לרופא המטפל כדי לקבל אבחון מוקדם וטיפול מתאים.

סיכום

המטוריה היא תופעה שכיחה שעשויה להעיד על מגוון רחב של מצבים רפואיים, החל מבעיות קלות ועד למחלות חמורות. הבנת הסוגים השונים, הגורמים והאבחון של המטוריה חיונית לטיפול נכון ויעיל במצב זה.

בכל מקרה של דם בשתן, בין אם גלוי או סמוי, יש לפנות לרופא לבירור הסיבה. אבחון מוקדם ומדויק של הגורם להמטוריה עשוי למנוע סיבוכים ולשפר את פרוגנוזת המחלה במקרים של מחלות חמורות יותר.

במקרים רבים, טיפול מתאים בגורם הבסיסי יביא להיעלמות המטוריה. במקביל, שילוב של טיפול קונבנציונלי עם שינויים באורח החיים וטיפולים טבעיים עשוי לתרום לשיפור התסמינים ולמניעת הישנות המצב.

חשוב להדגיש את הקשר המיוחד בין המטוריה לפיברומיאלגיה, וכי אנשים הסובלים מפיברומיאלגיה צריכים להיות ערניים יותר לתסמינים של בעיות בדרכי השתן ולפנות לייעוץ רפואי בהקדם אם מופיעים תסמינים כאלה.

המחקר בתחום המטוריה ממשיך להתפתח, והבנת המנגנונים העומדים בבסיס התופעה וזיהוי גורמי סיכון חדשים עשויים לשפר את האבחון והטיפול בעתיד.