הפרעות אכילה

הפרעות אכילה: סיבות, אבחון, תסמינים וטיפולים והקשר לפיברומיאלגיה

הפרעות אכילה הן קבוצה של מצבים נפשיים המתאפיינים בהתנהגויות אכילה בלתי תקינות ובתפיסה מעוותת של דימוי הגוף, המשקל והתזונה. הפרעות אלו עלולות להוביל לסיבוכים בריאותיים חמורים ואף למוות במקרים קיצוניים. הן משפיעות על כל תחומי החיים – הגופני, הנפשי והחברתי, ולעיתים קרובות מלוות בתחלואה נלווית כמו חרדה, דיכאון והפרעות אחרות. במאמר זה נסקור את הסוגים העיקריים של הפרעות אכילה, הסיבות להתפתחותן, דרכי האבחון, התסמינים, הטיפולים המקובלים ואת הקשר האפשרי בין הפרעות אכילה לפיברומיאלגיה.

סוגי הפרעות אכילה

אנורקסיה נרבוזה (Anorexia Nervosa)

אנורקסיה מתאפיינת בהגבלה קיצונית של צריכת מזון, פחד עז מעלייה במשקל, ותפיסה מעוותת של דימוי הגוף. אנשים עם אנורקסיה עשויים לשמור על משקל נמוך באופן משמעותי מהמצופה לגילם וגובהם. קיימים שני סוגים עיקריים:

• סוג מגביל (Restricting Type): הירידה במשקל מושגת בעיקר באמצעות דיאטה, צום או פעילות גופנית מוגזמת.
• סוג מטהר-אכלני (Binge-Eating/Purging Type): מלבד הגבלת אכילה, מתרחשות גם התקפי אכילה מרובה ו/או התנהגויות מטהרות כמו הקאות יזומות או שימוש לרעה במשלשלים.

בולימיה נרבוזה (Bulimia Nervosa)

בולימיה מתאפיינת במחזורים של התקפי אכילה מרובה (binge eating) – אכילת כמויות גדולות של מזון בפרק זמן קצר, בתחושת אובדן שליטה – ולאחריהם התנהגויות מפצות כמו הקאות יזומות, שימוש לרעה במשלשלים או מתן שתן, צום או פעילות גופנית מוגזמת. בניגוד לאנורקסיה, אנשים עם בולימיה בדרך כלל במשקל נורמלי או מעט מעל הנורמה.

הפרעת אכילה מרובה (Binge Eating Disorder – BED)

הפרעה זו מתאפיינת בהתקפי אכילה מרובה דומים לאלו שבבולימיה, אך ללא התנהגויות מפצות. אנשים עם BED חווים מצוקה רבה ביחס לאכילה המרובה ולעיתים קרובות אוכלים לבד בשל בושה ומבוכה. הפרעה זו קשורה לעיתים קרובות להשמנת יתר.

הפרעות אכילה אחרות

• פיקה (Pica): אכילה של חומרים שאינם מזון (כמו אדמה, קרח, נייר).
• הפרעת הימנעות/הגבלת צריכת מזון (ARFID): הגבלה משמעותית בכמות או במגוון המזונות הנאכלים, אך ללא דאגה לגבי משקל או דימוי גוף.
• הפרעת אכילה לילית (Night Eating Syndrome): אכילת חלק ניכר מהקלוריות היומיות בשעות הלילה, לעיתים קרובות בשל היעדר תיאבון במהלך היום.
• אורתורקסיה (Orthorexia): אובססיה לאכילה "בריאה" או "נקייה", עד כדי פגיעה בבריאות ובתפקוד.

סיבות וגורמי סיכון

הפרעות אכילה נגרמות על ידי שילוב מורכב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים:

גורמים ביולוגיים

• גנטיקה: מחקרים מראים שהפרעות אכילה עשויות להיות תורשתיות, עם שיעורי התאמה גבוהים בתאומים זהים.
• שינויים ביוכימיים: הפרעות ברמות סרוטונין ודופמין, נוירוטרנסמיטרים המווסתים מצב רוח, תיאבון ושובע.
• שינויים הורמונליים: שינויים ברמות הורמונים כמו לפטין וגרלין, המשפיעים על תחושות רעב ושובע.

גורמים פסיכולוגיים

• דימוי גוף שלילי: תפיסה מעוותת של הגוף ואי-שביעות רצון מהמראה.
• פרפקציוניזם: נטייה לשאיפה למושלמות וחשיבה דיכוטומית (שחור-לבן).
• הערכה עצמית נמוכה: קשירת הערך העצמי למשקל ולמראה החיצוני.
• קושי בוויסות רגשי: שימוש באוכל או בהגבלת אוכל כדרך להתמודד עם רגשות קשים.
• היסטוריה של טראומה: קשר חזק בין טראומה, במיוחד טראומה מינית, להפרעות אכילה.

גורמים סביבתיים-חברתיים

• לחץ תרבותי: אידיאל היופי התרבותי המדגיש רזון ומראה מסוים.
• השפעת המדיה: חשיפה לדימויים מעובדים ולא מציאותיים של גוף "אידיאלי".
• דינמיקה משפחתית: משפחות עם ציפיות גבוהות, ביקורתיות, או קונפליקטים.
• התעללות וביקורת: היסטוריה של התעללות פיזית, רגשית או מינית, או ביקורת על משקל ואכילה.
• עיסוקים מסוימים: תחומים המדגישים משקל גוף נמוך או מראה מסוים (למשל, בלט, התעמלות, דוגמנות).

תסמינים

תסמיני הפרעות אכילה משתנים בהתאם לסוג ההפרעה, אך ישנם מספר סימנים שצריכים להדליק נורה אדומה:

תסמינים התנהגותיים

• שינויים קיצוניים בהרגלי אכילה: דילוג על ארוחות, אכילה בסתר, אכילה מרובה.
• התנהגויות דיאטטיות קיצוניות: הימנעות מקבוצות מזון שלמות, ספירת קלוריות אובססיבית.
• התעסקות באוכל: בישול לאחרים ללא אכילה, אגירת מזון, עיסוק מחשבתי מתמיד באוכל.
• פעילות גופנית מוגזמת: התעמלות אינטנסיבית גם כשחולים או פצועים.
• טקסי אכילה: חיתוך מזון לחתיכות קטנות מאוד, אכילה איטית מאוד.
• התנהגויות טיהור: הקאות יזומות, שימוש במשלשלים, כניסה לשירותים מיד לאחר ארוחות.

תסמינים פיזיולוגיים

• ירידה או עלייה משמעותית במשקל ללא סיבה אחרת.
• בעיות במערכת העיכול: עצירות, כאבי בטן, נפיחות, רפלוקס.
• עייפות וחולשה כרונית: עקב תת-תזונה או חוסר איזון אלקטרוליטים.
• רגישות לקור: במיוחד באנורקסיה, עקב ירידה בשומן הגוף.
• אמנוריאה (היעדר וסת): אצל נשים, עקב משקל נמוך וחוסר איזון הורמונלי.
• בעיות שיניים: שחיקת אמייל וריקבון עקב הקאות חוזרות (בבולימיה).
• גידול בלוטות רוק, עור יבש, שיער דליל, לנוגו (שיער דק על הגוף): באנורקסיה.

תסמינים פסיכולוגיים

• עיסוק מוגזם במשקל, בצורת הגוף ובאכילה.
• פחד חריף מעלייה במשקל.
• תפיסה מעוותת של דימוי הגוף: ראיית עצמם כשמנים גם כשהם רזים מאוד.
• הערכה עצמית המבוססת במידה רבה על משקל וצורת הגוף.
• שינויים במצב הרוח, חרדה, דיכאון.
• קושי בריכוז ובקבלת החלטות: עקב תת-תזונה או השפעות פסיכולוגיות.

אבחון

אבחון הפרעות אכילה דורש הערכה מקיפה על ידי צוות רב-מקצועי, ומבוסס על הקריטריונים המופיעים ב-DSM-5 (המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי של הפרעות נפשיות):

הערכה קלינית

• ראיון פסיכיאטרי מקיף: היסטוריה אישית ומשפחתית, דפוסי אכילה והתנהגויות הקשורות למשקל.
• בדיקה גופנית: להערכת מצב בריאותי כללי וזיהוי סימנים אופייניים.
• בדיקות מעבדה: לבדיקת מצב תזונתי, תפקודי כבד וכליות, רמות אלקטרוליטים ותפקוד הורמונלי.
• בדיקות הדמיה: במקרים מסוימים, לבדיקת השפעות על איברים פנימיים.

כלי הערכה

• שאלוני הערכה: כמו EAT-26 (Eating Attitudes Test), EDI (Eating Disorder Inventory), SCOFF.
• יומני אכילה: תיעוד של צריכת מזון, רגשות והתנהגויות הקשורות לאכילה.
• הערכת דימוי גוף: באמצעות כלים ייעודיים.

קריטריונים אבחוניים

• אנורקסיה נרבוזה: הגבלת צריכת אנרגיה המובילה למשקל נמוך משמעותית, פחד מעלייה במשקל, הפרעה בדרך שבה משקל או צורת הגוף נחווים.
• בולימיה נרבוזה: אפיזודות חוזרות של אכילה מרובה והתנהגויות פיצוי לא מתאימות, לפחות פעם בשבוע למשך שלושה חודשים.
• הפרעת אכילה מרובה (BED): אפיזודות חוזרות של אכילה מרובה, לפחות פעם בשבוע למשך שלושה חודשים, ללא התנהגויות פיצוי.

טיפולים קונבנציונליים

הטיפול בהפרעות אכילה הוא רב-תחומי וכולל שילוב של התערבויות פסיכולוגיות, תזונתיות ולעיתים תרופתיות:

טיפול פסיכולוגי

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מותאם להפרעות אכילה (CBT-E): מתמקד בזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה והתנהגות שליליים הקשורים לאוכל, למשקל ולדימוי גוף.
• טיפול התנהגותי דיאלקטי (DBT): מתמקד בפיתוח מיומנויות ויסות רגשי, סובלנות למצוקה, וקשיבות (מיינדפולנס).
• טיפול בין-אישי (IPT): מתמקד ביחסים בין-אישיים וקונפליקטים החוזרים בהם.
• טיפול משפחתי: במיוחד אצל מתבגרים, כמו גישת מודינג (Maudsley Approach) לאנורקסיה.
• פסיכותרפיה פסיכודינמית: חקירת קונפליקטים לא מודעים וחוויות מוקדמות המשפיעים על התנהגויות האכילה.

טיפול תזונתי

• ייעוץ תזונתי: עבודה עם דיאטנית מומחית בהפרעות אכילה לפיתוח תוכנית אכילה מאוזנת.
• שיקום תזונתי: במקרים של תת-תזונה חמורה.
• חינוך תזונתי: למידה על צרכים תזונתיים, איזון ארוחות ושינוי אמונות לא מדויקות לגבי מזון.

טיפול תרופתי

• נוגדי דיכאון מסוג SSRI: כמו פלואוקסטין (פרוזאק), שנמצאו יעילים במיוחד בבולימיה ו-BED.
• תרופות נוגדות פרכוסים: כמו טופיראמט, לטיפול ב-BED.
• תרופות אנטי-פסיכוטיות אטיפיות: במקרים מסוימים של אנורקסיה, במיוחד עם חשיבה נוקשה ואובססיבית.
• תוספי תזונה: לתיקון חוסרים תזונתיים במקרה הצורך.

רמות טיפול

• טיפול אמבולטורי: מפגשים עם צוות רב-מקצועי במרפאה.
• טיפול יום: טיפול אינטנסיבי ללא לינה.
• אשפוז חלקי: מספר ימים בשבוע.
• אשפוז מלא: למקרים חמורים עם סיכון רפואי גבוה.
• טיפול תוך-ביתי: שילוב של ליווי אינטנסיבי במסגרת הבית.

טיפולים טבעיים ומשלימים

לצד הטיפולים הקונבנציונליים, ישנם מספר טיפולים טבעיים ומשלימים שעשויים לתמוך בתהליך ההחלמה:

גישות גוף-נפש

• יוגה: מסייעת בשיפור הקשר בין הגוף לנפש, מפחיתה חרדה ומשפרת מודעות גופנית.
• מיינדפולנס ומדיטציה: מפחיתות מתח ומסייעות בפיתוח מודעות לרגשות ולדפוסי חשיבה.
• טאי צ'י וצ'י גונג: שיטות תנועה איטיות המשפרות איזון ומודעות גופנית.

טיפולים הוליסטיים

• רפואה סינית מסורתית: דיקור, צמחי מרפא, ותזונה לפי העקרונות הסיניים.
• ארומתרפיה: שימוש בשמנים אתריים להפחתת חרדה ולשיפור מצב הרוח.
• טיפול בעיסוי: מסייע בהפחתת מתח, שיפור דימוי הגוף ותחושת נוחות בגוף.

תמיכה תזונתית טבעית

• חומצות שומן אומגה-3: עשויות לסייע בוויסות מצב הרוח והפחתת דלקת.
• צמחי מרפא: כמו סנט ג'ון וורט, לבנדר, וקמומיל, עשויים לסייע בהקלה על חרדה ודיכאון נלווים.
• פרוביוטיקה: לשיפור בריאות המעיים, שנמצאה קשורה לבריאות נפשית (ציר מעיים-מוח).

תמיכה פסיכו-חברתית

• קבוצות תמיכה: מפגש עם אחרים המתמודדים עם אתגרים דומים.
• אימון לחיים (Life coaching): לפיתוח מטרות ומיומנויות התמודדות.
• התנדבות ומעורבות קהילתית: לחיזוק תחושת משמעות ושייכות.

הקשר בין הפרעות אכילה לפיברומיאלגיה

פיברומיאלגיה היא תסמונת כרונית המתאפיינת בכאב שרירים נרחב, עייפות, הפרעות שינה ובעיות קוגניטיביות. מחקרים מצביעים על קשר דו-כיווני בין הפרעות אכילה לבין פיברומיאלגיה, כאשר שיעור הפיברומיאלגיה בקרב אנשים עם הפרעות אכילה גבוה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית, ולהיפך.

מנגנונים משותפים אפשריים

1. דלקת מערכתית: הן הפרעות אכילה (במיוחד אנורקסיה ובולימיה) והן פיברומיאלגיה קשורות לדלקת כרונית ברמה נמוכה, שעלולה להחמיר את התסמינים בשתי ההפרעות.
2. הפרעות בציר HPA (היפותלמוס-היפופיזה-יותרת הכליה): שינויים בתפקוד מערכת זו, האחראית על תגובות לחץ, נצפו הן בהפרעות אכילה והן בפיברומיאלגיה.
3. שינויים בנוירוטרנסמיטרים: שינויים ברמות סרוטונין, דופמין ונוראפינפרין, שנצפו בשתי ההפרעות, משפיעים על מצב הרוח, התיאבון, השינה ותפיסת הכאב.
4. הפרעות שינה: הן הפרעות אכילה והן פיברומיאלגיה מאופיינות בהפרעות שינה משמעותיות, שעלולות להחמיר את התסמינים של שתיהן.
5. היסטוריה של טראומה: טראומה נפשית מהווה גורם סיכון הן להפרעות אכילה והן לפיברומיאלגיה.
6. חוסרים תזונתיים: אנורקסיה ובולימיה עלולות להוביל לחוסרים תזונתיים, שעלולים להחמיר את תסמיני הפיברומיאלגיה.

ממצאים קליניים

מחקר שפורסם ב-Journal of Psychosomatic Research מצא כי כ-30% מהנשים עם פיברומיאלגיה דיווחו על היסטוריה של הפרעות אכילה, בהשוואה ל-5-10% באוכלוסייה הכללית.

מחקר אחר שפורסם ב-Clinical Rheumatology מצא שיעור גבוה יחסית של תסמיני פיברומיאלגיה בקרב מטופלים המחלימים מאנורקסיה, גם לאחר השגת משקל בריא.

חוקרים מצאו גם ששינויים בהרגלי אכילה (כמו צום ממושך או אכילה מרובה) עלולים להחמיר את תסמיני הכאב בחולי פיברומיאלגיה.

השלכות טיפוליות

הבנת הקשר בין הפרעות אכילה לפיברומיאלגיה מובילה למספר השלכות טיפוליות חשובות:

1. סינון הדדי: חשוב לבדוק סימנים של פיברומיאלגיה במטופלים עם הפרעות אכילה ולהיפך.
2. גישה רב-תחומית: טיפול משולב שמתייחס הן להפרעת האכילה והן לתסמיני הפיברומיאלגיה.
3. דגש על תזונה מאוזנת: תזונה נאותה עשויה להקל על תסמיני פיברומיאלגיה, ומאידך, ניהול כאב עשוי לסייע בהפחתת התנהגויות אכילה לא תקינות המשמשות כמנגנון התמודדות.
4. טיפול בהפרעות שינה: שיפור איכות השינה עשוי להועיל לשתי ההפרעות.
5. טיפול בטראומה: במקרים בהם טראומה היא גורם משמעותי, טיפול ממוקד טראומה עשוי להועיל לשתי ההפרעות.
6. מיינדפולנס וטכניקות הרפיה: עשויות לסייע בניהול כאב, חרדה והתנהגויות אכילה לא תקינות.
7. טיפול בדלקת: אסטרטגיות להפחתת דלקת, כגון תזונה אנטי-דלקתית, עשויות להועיל לשתי ההפרעות.

סיכום

הפרעות אכילה הן מצבים נפשיים מורכבים המשפיעים על המישור הגופני, הנפשי והחברתי. הן נגרמות משילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים, ודורשות התייחסות רב-תחומית. האבחון מבוסס על קריטריונים קליניים והערכה מקיפה, והטיפול משלב אסטרטגיות פסיכולוגיות, תזונתיות ולעיתים תרופתיות.

הקשר המשמעותי בין הפרעות אכילה לפיברומיאלגיה מדגיש את הצורך בגישה הוליסטית לשני המצבים, שתתייחס למנגנונים המשותפים ולהשפעתם ההדדית. עבור אנשים המתמודדים עם שתי ההפרעות, הטיפול המשולב עשוי להוביל לתוצאות טובות יותר מטיפול בכל הפרעה בנפרד.

ההחלמה מהפרעות אכילה היא תהליך מורכב הדורש סבלנות, נחישות ותמיכה, ואף יותר כאשר הן מלוות בפיברומיאלגיה. אך עם הטיפול המתאים, תמיכה חברתית ומשפחתית, ואסטרטגיות התמודדות יעילות, אנשים יכולים להגיע להחלמה משמעותית ולשיפור משמעותי באיכות חייהם.