מבוא

סחרחורת היא תחושת סחרור או אובדן יציבות רגעי או מתמשך הפוגעת באיכות החיים ועלולה להצביע על מגוון מצבים רפואיים, נוירולוגיים או מטבוליים. תופעה זו, המשפיעה על כ-15-20% מהאוכלוסייה הכללית בנקודה כלשהי בחייהם, מתאפיינת בתחושת תנועה או סחרור שאינה קיימת במציאות. הבנה רחבה של הגורמים, התסמינים ואפשרויות האבחון מאפשרת טיפול מדויק וצמצום סיכונים עתידיים. סחרחורת אינה מחלה בפני עצמה אלא סימפטום המצביע על הפרעה במערכות הגוף האחראיות על שיווי משקל, כגון המערכת הווסטיבולרית באוזן הפנימית, המערכת החזותית או מערכת העצבים המרכזית. כאשר אחת ממערכות אלו מתפקדת באופן לקוי, נוצר חוסר התאמה בין התחושות השונות, והמוח מפרש זאת כתחושת סחרור או חוסר יציבות.

סיבות

הגורמים השכיחים לסחרחורת כוללים הפרעות במערכת הווסטיבולרית כגון וורטיגו תנוחתי פרוקסיזמלי שפיר (BPPV) הנגרם מקריסטלים הנעים בתעלות האוזן הפנימית, מחלת מנייר המאופיינת בהצטברות נוזלים באוזן הפנימית, נוירוניטיס ווסטיבולרית (דלקת העצב הווסטיבולרי), ודלקות אוזן תיכונה. סיבות נוספות כוללות ירידת לחץ דם אורתוסטטית המתרחשת בעת שינוי תנוחה מהירה משכיבה או ישיבה לעמידה, היפוגליקמיה (רמת סוכר נמוכה בדם), אנמיה (חוסר בהמוגלובין), תופעות לוואי של תרופות מרפות כלי דם כגון חוסמי בטא או נוגדי דיכאון, התייבשות, מתח נפשי, פגיעות צוואר כמו צליפת שוט (Whiplash) ואף הפרעות ראייה כגון אסטיגמטיזם לא מתוקן או בעיות בשרירי העיניים.

במצבי חרום כמו אירוע מוחי איסכמי או דימומי, הפרעה קצבית לבבית חמורה או דימום מוחי מתלווה סחרחורת פתאומית עם סימנים נוירולוגיים נוספים כגון חולשת פנים או גפיים, בעיות דיבור, הפרעות ראייה, כאב ראש חזק או אובדן הכרה. מצבים אלה דורשים פנייה מידית לטיפול רפואי דחוף, שכן התערבות מהירה יכולה למנוע נזק בלתי הפיך.

גורמים נוספים פחות שכיחים כוללים מיגרנה ווסטיבולרית, הרעלות (כגון מתכות כבדות או אלכוהול), גידולים במערכת העצבים המרכזית (כגון שוונומה ווסטיבולרית), תסמונת פוסט-קונקושן לאחר חבלת ראש, סכרת לא מאוזנת, מחלות אוטואימוניות, תופעות לוואי של טיפולי קרינה לראש-צוואר, ותופעות פסיכוגניות כגון חרדה או פניקה.

תסמינים

מלבד תחושת הסחרור המאפיינת, עשויים להופיע בחילה קשה, הקאות חוזרות, הזעת יתר, רעד בגפיים, טשטוש ראייה או ראייה כפולה, כאב צוואר אקוטי או כרוני, צפצופים באוזניים (טינטון), ירידה בשמיעה, וחולשה כללית. תסמינים אלו מופיעים בדרגות חומרה שונות בהתאם לסיבה הבסיסית.

כאשר סחרחורת נמשכת דקות ספורות בלבד ומתלווה לאובדן הכרה חלקי, חיוורון פתאומי ותחושת עילפון ייתכן שמדובר בפרה סינקופה (מצב הקודם להתעלפות) הנגרם מירידת זרימת דם למוח; תחושה שנמשכת שעות ומוחרפת בתנועות ראש אופיינית להפרעה ווסטיבולרית; ולעיתים מופיעה תחושת ריחוף כרונית ("ראש מעורפל") המקושרת לחרדה, הפרעות קשב או תסמונת כרונית מסוג פיברומיאלגיה.

דפוסי הופעה אופייניים כוללים סחרחורת המופיעה בשכיבה או בשינוי תנוחה מהירה (אופייני ל-BPPV), סחרחורת עם תנועות עיניות לא רצוניות (ניסטגמוס, המאפיין בעיות ווסטיבולריות), סחרחורת המתגברת בעמידה ממושכת (אופיינית לאורתוסטטיזם), וסחרחורת המופיעה במצבי לחץ (אופיינית לחרדה).

אבחון וסוגי סחרחורת

בשלב הראשון הרופא מבצע תשאול מעמיק לגבי אופי התסמינים, תדירותם, משך הזמן, גורמים מחמירים ומקלים, תרופות, ומחלות רקע. לאחר מכן מתבצעת בדיקה גופנית הכוללת מדידת לחץ דם בישיבה ובקימה, בדיקה נוירולוגית מקיפה הכוללת תפקודי עצבי גולגולת, רפלקסים וקואורדינציה, ובדיקה כירואורגית של הצוואר לשלילת בעיות דיסקים או מפרקים צרביקליים.

נבדקים תפקודי עיניים תוך חיפוש אחר תנועות עיניים לא רצוניות (nystagmus) המעידות על הפרעה ווסטיבולרית, בדיקת שמיעה בסיסית, יכולת הליכה ושיווי משקל ובדיקת רומברג (עמידה בעיניים עצומות). במקביל מבוצע לרוב תמרון דיקס-הולפייק (Dix-Hallpike) לאבחון BPPV.

סוגי סחרחורת ניתנים לחלוקה ל-4 קטגוריות עיקריות:

1. ווסטיבולרית (הפרעה פנימית או נוירולוגית של מערכת שיווי המשקל) – מאופיינת בוורטיגו (תחושת סחרור), לרוב עם ניסטגמוס, בחילות והקאות.
2. פרה סינקופה (אספקת דם לקויה למוח) – מאופיינת בתחושת חולשה, עמעום ראייה, חיוורון וסחרחורת קלה לפני התעלפות.
3. דיס־איקוויליבריום (חוסר יציבות אורטופדי או נוירולוגי) – תחושת חוסר יציבות בהליכה ללא סחרור אמיתי, לרוב בשל בעיות נוירולוגיות או מוסקולוסקלטליות.
4. פסיכוגנית (חרדה, היפר־ונטילציה, הפרעות פסיכיאטריות) – תחושת "ראש מעורפל" וסחרחורת מתמשכת ללא ממצאים אובייקטיביים.

במקרי ספק נעזרים בבדיקות דימות כגון CT, MRI או מערכת וידאו-ניסטגמוגרפיה (VNG) לאבחון מדויק של הפרעות ווסטיבולריות, בדיקות מעבדה להשלמת התמונה, בדיקות שיווי משקל ממוחשבות (פוסטורוגרפיה) או בדיקות שמיעה מורחבות.

בדיקות מעבדה ודימות מומלצות

בדיקה	מטרה	ערכים תקינים	מקרים בהם הבדיקה מומלצת
ספירת דם מלאה (CBC)	שלילת אנמיה, זיהום, מחלות דם	Hb > 12 g/dL, WBC 4-10 k/µL, טסיות 150-450 k/µL	סחרחורת כרונית, חולשה, חיוורון
גלוקוז בצום	איתור היפוגליקמיה או סוכרת	70-100 mg/dL	סחרחורת בצום, הזעה, רעד
ויטמין B12	חסר גורם לסחרור ונוירופתיה	> 200 pg/mL	סחרחורת עם נימול, אנמיה
לחץ דם בעמידה	אבחון אורתוסטטיזם	ירידה < 20 mmHg סיסטולי	סחרחורת בקימה, מבוגרים
בדיקת תפקודי בלוטת תריס	איזון מטבולי	TSH 0.4-4.0 mIU/L	עייפות, שינויי משקל, סחרחורת
אקו לב	שלילת הפרעות מבניות/קצביות	תפקוד חדרי תקין, מסתמים תקינים	סחרחורת עם קוצר נשימה, דופק לא סדיר
MRI מוח	שלילת פגיעה מרכזית	ללא מוקדים איסכמיים או גידולים	סחרחורת עם סימנים נוירולוגיים
CT צוואר	בדיקת מבנה עמוד שדרה צווארי	ללא היצרויות תעלה או פורמינות	סחרחורת עם כאבי צוואר, סחרחורת בסיבוב ראש
וידאו-ניסטגמוגרפיה (VNG)	בדיקת תפקוד ווסטיבולרי	תגובות סימטריות, ללא ניסטגמוס ספונטני	סחרחורת סיבובית, חשד למחלת מנייר

טיפולים קונבנציונליים

בתהליך הטיפול מגדירים את הסיבה העיקרית ומתאימים טיפול ייעודי: קריסטלים באוזן הפנימית (BPPV) מטופלים בתמרוני אפלי (Epley) או תמרוני סמונט-ברנדט דרוף (Semont-Brandt Daroff) המבוצעים על ידי פיזיותרפיסט מומחה או רופא אף-אוזן-גרון; דלקת אוזן תיכונה מטופלת באנטיביוטיקה מסוג אמוקסיצילין או צפלוספורינים; במקרה מחלת מנייר משולבים דיורטיקה (משתנים) כמו הידרוכלורותיאזיד ותזונה דלת נתרן (פחות מ-1,500 מ"ג ליום); הפרעות קצב לבביות מטופלות בתרופות אנטיאריתמיות כגון בטא-חוסמים או תעלות נתרן או באבלציה בקטטר; לחצי דם נמוכים מיוצבים בעירוי נוזלים, פלודרוקורטיזון או מידודרין.

בנוירוניטיס ווסטיבולרית משולבים סטרואידים כגון פרדניזון במינונים יורדים החל מ-60 מ"ג ליום, ואילו בסחרחורת הקשורה למיגרנה מומלצים טריפטנים לטיפול אקוטי ותרופות מניעתיות כגון טופיראמט או אמיטריפטילין.

תרופות סימפטומטיות משלימות כמו בטאהיסטין (הפועל על רצפטורים היסטמיניים באוזן הפנימית), בנזודיאזפינים במינון קצר (דיאזפם, קלונאזפם) להרגעת המערכת הווסטיבולרית, תרופות נוגדות בחילה (מטוקלופרמיד, אונדנסטרון) או סטרואידים במחלות דלקתיות משפרות שליטה בתסמינים כאשר סחרחורת פוגעת בתפקוד היומיומי.

מקרים מורכבים או חוזרים עשויים להצריך התערבות כירורגית כגון דקומפרסיה של שק האנדולימפה במחלת מנייר, או כריתת עצב ווסטיבולרי במקרים קיצוניים.

פרוטוקולי טיפול קונבנציונלי לפי אבחנה

אבחנה	טיפול קו ראשון	טיפול קו שני	משך הטיפול המומלץ
BPPV	תמרון אפלי/סמונט	שחרור מגבלות תנועה, תרגול ווסטיבולרי	1-3 טיפולים, הצלחה ב-90%
מחלת מנייר	דיאטה דלת נתרן, דיורטיקה	בטאהיסטין, ג׳נטמיצין תוך-טימפני	טיפול מתמשך, ניטור כל 3 חודשים
נוירוניטיס ווסטיבולרית	סטרואידים, נוגדי הקאה	שיקום ווסטיבולרי אינטנסיבי	2-3 שבועות טיפול אקוטי
אורתוסטטיזם	הגברת נפח נוזלים, מלח	פלודרוקורטיזון, מידודרין	טיפול מתמשך, התאמה אישית
מיגרנה ווסטיבולרית	טריפטנים בהתקף	טופיראמט, אמיטריפטילין	3-6 חודשי מניעה, הערכה מחדש
סחרחורת פסיכוגנית	CBT, טיפול התנהגותי	SSRI במינון נמוך	10-15 מפגשים, בדיקה מחדש

טיפולים טבעיים

גישות משלימות כוללות שינוי אורח חיים, הידרציה מספקת (לפחות 2 ליטר נוזלים ביום), תרגילי שיווי משקל (Tai Chi, יוגה, תרגילי קואמסקי), והימנעות מטריגרים כגון קפאין, אלכוהול ומלח עודף. תוספים טבעיים כגון גינקו בילובה (120-240 מ"ג ליום), ג'ינג'ר (250-1000 מ"ג ליום), מגנזיום (400-800 מ"ג ליום) וויטמין D (1000-4000 יחב"ל) נמצאו יעילים בהפחתת הסחרור והבחילה במחקרים מבוקרים.

טיפול מנואלי צווארי הכולל עיסוי עמוק, מוביליזציות עדינות והארכת שרירים קצרים, דיקור במרידיאנים המשפיעים על מערכת שיווי המשקל (בעיקר נקודות GB20, GB21, LI4), וביו-פידבק המלמד שליטה בתגובות אוטונומיות (דופק, לחץ דם, הזעה) מקלים כאשר סחרחורת קשורה למתח שרירי או לחרדה כרונית.

טיפולים טבעיים ואלטרנטיביים

טיפול טבעי	כיצד פועל	מינון מומלץ	הערות
גינקו בילובה	משפר זרימת דם למוח וכלי דם היקפיים	120-240 מ"ג/יום בחלוקה ל-2-3 מנות	יעילות לאחר 6-8 שבועות, זהירות עם נוגדי קרישה
ג'ינג'ר	מפחית בחילות, משפר תנועתיות מערכת העיכול	250-1000 מ"ג/יום מיצוי טרי	מתאים בהריון, אפקט תוך 30 דקות
מגנזיום	מייצב ממברנות עצביות ושריריות	400-800 מ"ג/יום	יעיל במיגרנה ווסטיבולרית
תרגילי Tai Chi	מחזק פרופריוספציה, מאזן יציבה	20-30 דקות, 3-4 פעמים בשבוע	יש לבצע בהשגחה בתחילה, שיפור תוך 4-6 שבועות
דיקור סיני	מווסת מערכת עצבים, מאזן מרידיאנים	טיפול שבועי, 30-45 דקות	דורש סדרת 6-10 מפגשים לתוצאות
אומגה 3	מפחית תהליכים דלקתיים	2000-3000 מ"ג/יום	יעיל כתוסף במחלות אוטואימוניות
ויטמין D	משפר תפקוד נוירולוגי ושרירי	1000-4000 יחב"ל/יום	מומלץ בדיקת רמות טרם נטילה
ביופידבק	מלמד ויסות תגובות אוטונומיות	45 דקות, 6-8 מפגשים	יעיל בעיקר בסחרחורת על רקע חרדה

שאלות ותשובות נפוצות

שאלה / ביטוי מחיפוש	תשובה קצרה	הרחבה
מה עושים כשיש סחרחורת	עוצרים, יושבים בבטחה, שותים מים ומודדים לחץ דם	במקרי סחרור חזק מומלץ לשכב על הצד, להימנע מתנועות חדות ולהתמקד בנקודה קבועה; במידה והתסמין חוזר יש לפנות לרופא
סחרחורת בהריון	לרוב נובעת מלחץ דם נמוך או אנמיה	יש לעקוב אחר רמות ברזל (המטוקריט מעל 33%), להקפיד על שתייה מרובה ולהימנע מקימה חדה; מומלץ להוסיף ג'ינג'ר למניעת בחילות ולבצע בדיקות לחץ דם תכופות
סחרחורת פתאומית סיבות	לרוב ווסטיבולריות, אורתוסטטיזם, אירוע מוחי נדיר	כאשר מתרחשת לראשונה ובאופן פתאומי, יש לשקול גורמים כגון שינויי תנוחה מהירים (BPPV), ירידת לחץ דם אקוטית, זיהום ויראלי או תגובה לתרופות; נדרשת הערכה רפואית במיון או אצל רופא משפחה
סחרחורת בשכיבה	ייתכן BPPV או לחץ דם נמוך	סחרחורת המופיעה או מחמירה בשכיבה, במיוחד בשינוי תנוחת הראש, אופיינית לוורטיגו תנוחתי (BPPV); תמרוני ראש ועירוי נוזלים עשויים לסייע; מומלץ להרים מעט את מראשות המיטה וליישם תמרוני אפלי
סחרחורת פתאומית	כשמתלווה נימול או חולשת פנים זו לשכת חירום	סחרחורת פתאומית המלווה בסימנים נוספים כגון דיבור לא ברור, חולשה חד-צדדית, שינויי ראייה או כאב ראש חזק מחייבת פנייה מיידית למיון בחשד לאירוע מוחי; בלעדיהם יש לפנות לרופא משפחה לבירור ווסטיבולרי

מחקרים בתחום

שנה	ממצאים	משמעות קלינית	יישום מעשי
2018	מטה-אנליזה: תמרון אפלי הצליח ב-80% מחולי BPPV	עידוד טיפולי פיזיותרפיה קצרים	מומלץ לבצע עד 3 תמרונים ברצף בטיפול ראשוני
2020	מחקר כפול-סמיות: גינקו בילובה הפחית תדירות התקפים ב-23%	המלצה כתוסף בטוח לטווח ארוך	שילוב עם מגנזיום הראה אפקט סינרגיסטי
2022	הדמיית fMRI הראתה קשר בין חרדה ופעילות מוגברת באמיגדלה בעת סחרור	טיפול קוגניטיבי-התנהגותי משולב יעיל	פרוטוקול CBT של 8 מפגשים שיפר סימפטומים ב-67%
2023	מחקר השוואתי: דיקור סיני בנקודות GB20 ו-LI4 הפחית משך התקפים במחלת מנייר	שילוב רפואה מערבית ומשלימה	12 טיפולי דיקור שבועיים כתוספת לתרופות מקובלות
2024	ניסוי קליני: תרגול Tai Chi שיפר שיווי משקל ב-45% בקרב מבוגרים עם סחרחורת כרונית	תוכניות תרגול מובנות למניעת נפילות	תוכנית תרגול של 12 שבועות מומלצת למבוגרים
2024	מחקר רב-מרכזי: קשר בין רמות ויטמין D נמוכות והיארעות מוגברת של וורטיגו	בדיקות סקר והשלמת חסרים	רמות מתחת ל-20 ng/ml קשורות לסיכון מוגבר פי 2.3

הקשר לפיברומיאלגיה

בקרב חולי פיברומיאלגיה מתוארת סחרחורת כרונית הקשורה לרגישות יתר מערכתית, שינויים במערכת העצבים האוטונומית וירידה בכוח שרירי הצוואר. מחקרים עדכניים מדווחים על שכיחות של כ-60-75% לתלונות סחרור באוכלוסייה זו, כאשר הסחרחורת מאופיינת לרוב כתחושת "ראש מעורפל" (brain fog) או חוסר יציבות מתמשך ולא כאפיזודות חדות של וורטיגו סיבובי.

מספר מנגנונים קושרים בין פיברומיאלגיה לסחרחורת:

1. דיסאוטונומיה – הפרעה בתפקוד המערכת האוטונומית גורמת לתת-וויסות של לחץ הדם במעברים תנוחתיים, תופעה הנקראת POTS (תסמונת הטכיקרדיה האורתוסטטית הפוסטורלית).
2. רגישות יתר מרכזית – הגברת עוצמת העיבוד של גירויים תחושתיים במוח מובילה לתפיסה מוגזמת של תנועה ושינויי תנוחה.
3. דיספונקציה צרביקלית – חולשת שרירי הצוואר והטיית היציבה הקדמית (forward head posture) הנפוצות בפיברומיאלגיה משפיעות על הקלט הפרופריוספטיבי המגיע למוח מחיישני המתיחה בצוואר, ומפריעות לאינטגרציה התקינה עם הקלט הווסטיבולרי.
4. הפרעות שינה – שינה מקוטעת ואיכות שינה ירודה פוגעות במנגנוני ההתחדשות העצבית והשרירית ותורמות לסחרחורת.
5. רגישות לתרופות – מינונים נמוכים של תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית עלולים לגרום לתופעות לוואי מוגברות כולל סחרחורת בקרב חולי פיברומיאלגיה.

מחקר שפורסם ב-2023 בכתב העת Journal of Rheumatology מצא כי חולי פיברומיאלגיה המדווחים על סחרחורת מתמשכת סובלים מירידה משמעותית יותר באיכות החיים, קושי בניידות, ושיעורי דיכאון וחרדה גבוהים יותר בהשוואה לחולי פיברומיאלגיה ללא סחרחורת.

שילוב טיפולי יעיל במיוחד הכולל פיזיותרפיה ממוקדת צוואר-כתף, תרגילי נשימה עמוקה לאיזון מערכת העצבים האוטונומית, וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מפחית כאב, משפר רגישות מרכזית ומצמצם התקפי סחרחורת הנלווים לתסמונת.

תוכנית ממוקדת לחולי פיברומיאלגיה עם סחרחורת עשויה לכלול:

1. תרגול שרירים עמוקים של הצוואר והגב העליון (deep neck flexors) לשיפור היציבה ותמיכה בשרירי הצוואר.
2. תרגילי הסתגלות ווסטיבולרית מותאמים אישית, המתחילים בעצימות נמוכה ומתקדמים בהדרגה.
3. טכניקות הרפיה והפחתת מתח כגון הרפיית שרירים מתקדמת, נשימה דיאפרגמטית ומדיטציה מבוססת קשיבות.
4. טיפול בנקודות טריגר (trigger points) באזור הצוואר-שכמות-גב עליון.
5. תוספי מגנזיום, קואנזים Q10 וחומצה אלפא ליפואית, שנמצאו יעילים בהפחתת תסמיני פיברומיאלגיה וסחרחורת.
6. התאמת פעילות גופנית עדינה כגון שחייה, Tai Chi או יוגה עדינה.

חולים המשלבים גישה זו מדווחים על שיפור של 40-60% בתדירות ובעוצמת התקפי הסחרחורת תוך 8-12 שבועות של טיפול עקבי.

סיכום

סקירת הגורמים, דרכי האבחון והטיפולים ממחישה כי תחושת הסחרור עשויה לנבוע ממערכת שווי המשקל, ממחלות לב-כלי דם, מהפרעות מטבוליות ואף ממתח נפשי. אבחנה קפדנית המשלבת בדיקות דם, מדידות לחץ דם, בדיקות שמיעה והדמיה מאפשרת לזהות את המקור המדויק של הסחרחורת ולקבוע תוכנית טיפול אישית בהתאם.

שילוב בין תמרוני פיזיותרפיה ייעודיים, תרופות מתאימות, שינויי אורח חיים ותוספים טבעיים מספק מענה יעיל לרוב המטופלים ומפחית תדירות התקפים. במקרים כרוניים וקשים, טיפול רב-תחומי המשלב נוירולוגיה, אף-אוזן-גרון, פיזיותרפיה וטיפול נפשי עשוי להיות נחוץ להשגת שיפור משמעותי.

קשר הדוק נמצא בין סחרחורת לפיברומיאלגיה, ולכן מומלץ לשלב עבודה שרירית יציבתית וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי לשיפור התפקוד הכללי. הבנת המנגנונים, ניטור קבוע והסתייעות בצוות רב-תחומי תורמים להתמודדות מוצלחת ולהחזרת תחושת הביטחון בתנועה היומיומית.

חשוב לזכור כי ברוב המקרים, סחרחורת אינה מצב מסכן חיים, אך היא יכולה לפגוע משמעותית באיכות החיים ולהגביל פעילויות יומיומיות. גישה טיפולית הוליסטית, סבלנות והתמדה בתרגול ובטיפול הן המפתח להפחתת תסמינים והשגת איזון מחודש במערכות שיווי המשקל בגוף.

המפתח להצלחה בטיפול בסחרחורת, במיוחד במצבים כרוניים כמו פיברומיאלגיה, הוא שילוב של טיפול בסימפטומים עם התייחסות לגורמים הבסיסיים, שיקום פעיל והקניית כלים להתמודדות עצמית עם התקפים חוזרים, תוך התאמה אישית של תוכנית הטיפול לצרכים ולמאפיינים הייחודיים של כל מטופל.