רקע כללי על נקודות רגישות
ב־1990 קבעו ה‑American College of Rheumatology קריטריונים לאבחון פיברומיאלגיה שהתבססו על כאב מפושט ונוכחות רגישות במינימום 11 מתוך 18 נקודות מוגדרות. נקודות אלו מייצגות אתרים שבהם רקמת החיבור—גידים, פאציה, מפרקים—מגיבה בעוצמת כאב חריגה לגירוי בלחץ מתון (≈ 4 ק”ג/ס״מ²). אף שהקריטריונים עודכנו מאז והדגש על נקודות רגישות נחלש, מיפוין עדיין שימושי קלינית:
- אימות להבחנה בין פיברומיאלגיה לתסמונות כאב אחרות
- מעקב לבחינת שינויים בעומס המכני ובתגובה לטיפול
- הכוונת טיפול מוקדי פיזיותרפיה, דיקור, טכניקות מיינד‑פולנס ממוקדות־גוף
עקרונות בדיקה תקניים
- יציבה הנבדק עומד/יושב זקוף, ידיים לצדי הגוף
- לחץ שימוש באצבע מדד או אגודל בזווית 90°, הגדלת הלחץ עד שהציפורן משתנה קלות בצבע
- זיהוי כאב מפושט ≥ 3 ס״מ² נחשב חיובי; אי־נוחות קלה בלבד איננה מספיקה
- סימטריה הבדיקה מתבצעת בשני צדי הגוף; ציון חצדדי נרשם לצורך דוקומנטציה
פירוט 18 הנקודות
זוג | מיקום אנטומי | טכניקת איתור | הערה קלינית |
---|---|---|---|
1‑2 | Occiput – בסיס גולגולת, חיבור שרירי ה‑Suboccipital | לחץ מתחת לבליטת העצם האחורית | מתואר ע״י חולים כ״כאב קשת״ המקרין למצח |
3‑4 | Low‑Cervical – מרווחי C5‑C7 בצד קדמי | לוחצים בין גיד ה‑SCM לטרכיאה | רגישות חריגה עלולה להשפיע על טווח סיבוב הצוואר |
5‑6 | Trapezius – נקודה אמצעית בין עמוד שדרה לכתף | לוחצים מעל סיבי־עליון | שכיח בדיווחי ״כתפיים כבדות״ בעומס נפשי |
7‑8 | Supraspinatus – מעל קו־העטרה של השכמה | לחץ בזווית פנימה‑מטה | רגישות קבועה קשורה לבעיות שינה; מכונה “Pain Pillow” |
9‑10 | Second‑Rib – חיבור צלע‑סחוס בצד סטרנום | לוחצים אופקית עד צלע | לעיתים מתבלבלים עם כאב לבבי או ריפלוקס |
11‑12 | Lateral‑Epicondyle – 2 ס״מ דיסטלית למרפק | לחץ מעגלי קדימה‑חוץ | מתבטא כ‑“Pseudo‑Tennis‑Elbow” |
13‑14 | Gluteal – רבע־עליון חיצוני של ישבן | לחץ אנכי לעומק | מקרין לירך; מגיב היטב לחימום עמוק |
15‑16 | Greater‑Trochanter – קצה החיבור של שריר Tensor Fasciae Latae | לחץ אנכי מעט אחורי | כאב מוגבר בהליכה ממושכת ובשינה על הצד |
17‑18 | Knee (Medial‑Fat‑Pad) – כרית שומן לטרלית לפיקת הברך מבפנים | לחץ עד עצם הפטלה | עשוי להסגיר עומס יתר מפרקי; משתפר בפעילות אקווה‑ארובית |
מנגנונים אפשריים לרגישות
- Sensitization מרכזית עיבוד־יתר של כאב בחוט השדרה ובגזע המוח
- Ischemia מקומית זרימת דם מופחתת ברקמה הכרוכה בכיווץ ממושך
- נוירו‑דלקת שחרור ציטוקינים (IL‑6, Substance‑P) סביב קצות עצביים
- קישור פסיכופיזי חרדה ודיכאון מעלים מתח שרירי בסיסי, מחזקים רגישות
תסמינים נלווים באזורי הנקודות
1. כאבי ראש מתחים (Occiput)
2. ״צוואר קפוא״ (Low‑Cervical)
3. תחושת כבדות כתפיים (Trapezius)
4. החמרת כאב בשכיבה‑על‑גב (Supraspinatus)
5. קושי בנשימה עמוקה (Second‑Rib)
6. חולשת אחיזה (Lateral‑Epicondyle)
7. בעיות ישיבה ממושכת (Gluteal)
8. צליעה קלה או כאב מפרק ירך (Trochanter)
9. כאב בברכיים ללא אוסטיאוארתריטיס (Knee)
מחקרים עדכניים
- 2018, Mayo Clinic הדמיית fMRI הראתה הפעלה‑יתר של האינסולה כשבוצע גירוי בלחץ בנקודות Occiput / Knee לעומת אזורי ביקורת.
- 2021, אונ׳ ת״א עלייה בריכוז Substance‑P בנוזל בין‑רקמתי בנקודות Lateral‑Epicondyle בהשוואה לשריר Deltoid באותו נבדק.
- 2023, Karolinska Institute טיפול ב־High‑Intensity‑Laser הוריד סף כאב ב‑Supraspinatus ב‑38 % לאחר שישה טיפולים.
- 2024, NIH Multicenter Study חיבור יומן‑כאב דיגיטלי לרצועת ביופידבק הפחית דיווח כאב ב‑15 % במיוחד בזוג Trochanter בשל שיפור יציבה.
שילוב הנקודות בטיפול רב‑תחומי
גישה | דוגמה לטכניקה | נקודות מטרה | השפעה צפויה |
---|---|---|---|
פיזיותרפיה | שחרור Myofascial בלחץ איטי | Trapezius, Supraspinatus | ירידת מתח שרירי ושיפור טווח תנועה |
דיקור מערבי | מחט יבשה (≈ 20 מ״מ) | Gluteal, Trochanter | שחרור β‑אנדורפין מקומי |
תרופתי | Topical NSAID Gel | Lateral‑Epicondyle | הפחתת דלקת נוירוגנית |
מיינד‑פולנס | סריקת‑גוף מודרכת | כל 18 הנקודות | ירידה בעוררות עצבית מרכזית |
הנחיות מעשיות לנבדק
1. סמן ביומן יומי היכן הכאב מתבלט—עקב תנוחה, מאמץ או מזג‑אוויר.
2. חמם נקודה רגישה במים 45 ° C במשך 10 דק׳, ולאחר מכן בצע מתיחה עדינה.
3. השתמש בכדור פילאטיס קטן ללחץ‑עצמי; הגבל ל‑30 ש׳ לכל נקודה כדי למנוע החמרה.
4. שלב אירובי מתון (הליכה במים, אופניים נייחים) לשיפור זרימת דם סביב Trochanter ו‑Knee.
סיכום
18 הנקודות הרגישות מהוות ״רשת חיישנים״ ביומכנית‑נוירולוגית בגוף הסובל מפיברומיאלגיה. הכרתן מאפשרת אבחון מהיר, התאמת טיפול מדויק ומעקב אובייקטיבי אחר שיפור. למרות שינויי הקריטריונים במהלך השנים, המיפוי עדיין חשוב: הוא מחבר בין תחושת‑הגוף של המטופל לבין מדדי‑מעבדה והדמיה, ומקדם הבנה הוליסטית של התסמונת.